וינברגר, ערן
בן רחל ושמואל. נולד ביום ט' בכסלו תש"ל (19.11.1969) במושב שאר ישוב. בן זקונים להוריו. גדל והתחנך במושב והיה קשור מאוד למקום הולדתו. הצטיין בערנות רבה ובהבעה שמחה. בילדותו ובנעוריו עבר את תקופת מטחי הקטיושות שנורו מלבנון על אצבע הגליל. למד בבית-הספר היסודי 'מבואות חרמון' והיה אהוב על מוריו וחבריו. בלט בכושר ההבעה שלו ושימש 'עיתונאי צעיר' במסגרת תוכנית הילדים והנוער 'חתול בשק'. הוא המשיך בלימודים התיכוניים בבית-הספר האזורי בקיבוץ כפר בלום, שם הצטיין בלימודיו ובעיקר ביכולת ההבעה שלו. ערן היה חבר פעיל בתנועת הנוער הציוני. תחילה כחניך ולאחר-מכן כמדריך. היה חובב קריאה מסור, הרבה בקריאת ספרים ואהב לכתוב. כשרון הכתיבה שלו מצא אפיקי ביטוי בבמות שונות. בתקופת לימודיו התיכוניים כתב בעיתון מקומי שיצא לאור בקרית שמונה. בעת ששימש כעיתונאי צעיר לאזור הצפון שיגר כתבות ל'קול ישראל'. כמו-כן עסק בפעילות התנדבותית ומגיל ארבע-עשרה התנדב למשמר האזרחי בקרית שמונה, מסגרת שהתמיד בה לאורך שנים. גם במסגרת זו התחבב על עמיתיו, אף שהיו מבוגרים ממנו בשנים. ערן הצטיין בנכונות לסייע ככל שנדרש, להורים בעבודות המשק, לחברים ולכל הפונים לעזרתו. כבר בגיל צעיר עבר מבחני נהיגה לטרקטור ונרתם לעבודה בשדה. כשטווה תוכניות לעתיד התכוון לשוב למושב, אולם חלומו הגדול היה ללמוד עתונאות. ערן גויס לשירות סדיר בצה"ל בחודש יולי 1988 והוצב לשרת בחיל התותחנים. הוא נפל בעת שירותו ביום ט"ז באייר תש"ן (11.5.1990) בתאונת-דרכים ליד יסוד המעלה והובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין במושב שאר ישוב. הניח אחריו הורים ושני אחים – משה וירון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו על המוטיבציה שאפיינה את ערן, על רמתו המקצועית והתלהבותו ועל הרצון העז לשרת, לעזור ולתמוך. "היה לוחם למופת וחבר לדוגמה," ציין המפקד. ההורים הנציחו את זכרו של ערן בבית-הכנסת המקומי במושב שאר ישוב, מקום הולדתו. אחיו של ערן, משה ורעיתו מירי הנציחו את זכרו בשיתוף עם ישיבת חב"ד 'שובו בנים' שבירושלים. נוסף לכך מחלקת המועצה האזורית מבואות חרמון מלגות לימודים לזכר נופליה, לרבות ערן.
