וימר, יצחק

יצחק (איציק), בן רבקה ושמואל, נולד ביום י"ז בחשון תרצ"ו (13.11.1935) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי לילדי העובדים בקרית-עמל, ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון על-שם ח' גרינברג בקרית-טבעון, במגמה הומנית-ביולוגית. כשהיה יצחק בן שנתיים וחצי עברה משפחתו לקרית-עמל, שכונה שאביו נמנה עם מייסדיה. מילדותו היה יצחק זריז וער למתרחש סביבו, מלא עליצות וחדוות-חיים, ולדברי מורהו, היה משתתף בשיחות בעירנות. הוא היה ילד טוב-לב וויתר לקטנים וחלשים ממנו. בבית-הספר היסודי היה איציק תלמיד מוכשר, חרוץ וחברותי והיה אהוב על מוריו ועל חבריו. הוא הצטיין במקצועות שונים, ובמיוחד במקצועות הריאליים. גם בבית-הספר התיכון התבלט בידע ובתפיסה מהירה. איציק היה חבר בתנועת "הנוער העובד" וכן היה פעיל בגדנ"ע. הייתה לו נטייה ברורה למתמטיקה, לפיסיקה ולכימיה. אף כי בילדותו אהב מאוד לשמוע סיפורים דמיוניים, ביחוד על ארצות אקסוטיות, ובנעוריו הרבה לקרוא. מטבעו היה ישר, עדין-נפש ומוכן תמיד לעזור לחבר בעצה ובמעשה. כן ניחן בחוש הומור ובמידה של שובבות. יצחק גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1953 והוצב לחיל הרגלים. לאחר הטירונות, התנדב לפלוגת סיור והשתלם בקורס סיירים חטיבתי. אחרי-כן שירת כמפקד חוליית סיירים בסיירת מהוללת בדרום הארץ. בתעודת השחרור שלו צוין שהוא חייל נועז ואמיץ. לאחר שסיים את שירותו הסדיר, עבד איציק זמן-מה כאיש צוות בצי הסוחר של ישראל ובטיוליו באפריקה זכה להגשים את חלומו מילדות – לסייר בארצות רחוקות. בשנת 1961 החל לעבוד בחברת החשמל בחיפה, ותוך כדי כך השלים קורס ערב תלת-שנתי בשמאות קרקע. אחרי-כן למד בטכניון בקורס תלת-שנתי לשרטוט. בשנת 1962 נשא איציק אישה והם גרו בקרית-טבעון. הוא היה בן טוב ומסור להוריו, דואג וחרד לשלומם ולבריאותם, ולאחר שהתחתן ונולדו לו ילדים היה בעל ואב למופת שהבין לרוחם של אשתו וילדיו. חצי שנה לפני שנפל, נכנסה המשפחה לביתה החדש בקריה, שיצחק טרח רבות להקימו לתפארת. הוא התמיד בעבודתו כמודד בחברת החשמל, לרוב ברמת-הגולן, ולפרקים היה נוטל את בני-משפחתו להראות להם את הרשת שהוקמה שם. זמן קצר לאחר שסיים את שירותו הסדיר, השתתף במבצע "קדש" במסגרת חטיבה 9. אחרי-כן הוצב לשירות מילואים ביחידת סיור. כעבור זמן השתלם יצחק בקורס למש"קי תול"ר ואחרי-כן הוסב לחיל השריון. השתלם בקורס חבלנים גדודיים ושובץ ביחידתו כחבלן. הוא השתתף במלחמת ששת הימים. תמיד סירב לנצל את זכותו כבן יחיד והמשיך לשרת בסיירת ואחרי-כן בגדוד סיור. הוא אהב מאוד את יחידתו והיה יוצא לשירות המילואים בשמחה. חודשים אחדים לפני יום הכיפורים רצו להעבירו ליחידה אחרת, אך הוא לא ניאות לכך בשום אופן ונאבק כדי להישאר ביחידתו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא יצחק ליחידתו. הוא מיהר לארוז את ציודו ולהיפרד ממשפחתו ואץ למקום המפגש. הוא נשלח עם יחידתו לרמת-הגולן ושם השתתף בקרבות הבלימה נגד הסורים. בצאתו לקרב ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973) מזרחית להר יוסיפון, נפגע הנגמ"ש שלו בהפגזת קטיושות ויצחק נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-טבעון. השאיר אחריו אישה, שני בנים, בת והורים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "בנכם היה חייל טוב ונאמן, ביצע בדבקות את כל המוטל עליו והיה אהוד על כל חבריו ומפקדיו ליחידה". גדוד הסיור שלו הוציא לאור ספר לזכר חלליו שנפלו במלחמת יום-הכיפורים ברמת-הגולן, ובו דברים גם על יצחק.