ויל, אריה

בן אידה ונתן. נולד ביום א' בשבט תרע"ד (28.1.1914) בפרייבורג שבדרום-גרמניה למשפחה מיוחסת שהקימה מתוכה רבנים ידועי- שם. בבית הוריו קיבל חינוך מסורתי ולאחר סיום לימודיו בגימנסיה למד זמן-מה בישיבה במונטרה שבשווייץ. לימים הצטרף לתנועת "ברית חלוצים דתיים", ובשנת 1935 יצא להכשרה חקלאית בגרינסהוף. על אותם ימים כותב חברו: "התקופה היפה בחיינו. חרשנו, זרענו, קצרנו בשדות, חטבנו עצים ביערות "הרי ריין" וחיינו חיים חברתיים וקיבוציים. אריה נהג לטייל בשבתות בסביבה הנהדרה, לא פעם הלכתי עמו דרך השדות המוריקים והוא סיפר על עצמו, שפך את ליבו". בקבוצת ההכשרה נודע כפועל חרוץ והיה אהוב על חבריו בגלל יושר לבו ונכונותו לעזור לזולת. מגרינסהוף עבר להכשרה בסקיפסטרוב שבדניה וגם שם היה בין הפעילים. בראשית תרצ"ז עלה ארצה והצטרף לקבוצה בכפר יעבץ. הוא נשלח לזמן קצר לפלוגת עבודה בנוה יעקב ושם עבד במחצבה. עם חיסול הפלוגה היה בין העולים לטירת צבי, ישוב "חומה ומגדל" בעמק בית-שאן. שם הוטל עליו ללוות את המכונית המשוריינת בנסיעותיה ולהסדיר את ענייני החוץ של הקבוצה ולמשימות אלה התמסר ללא ליאות מבוקר עד ליל. תפקידו כנהג מנע ממנו להשתתף בתורנות השמירה הרגילה, אולם כאשר נשאר לימים מספר בבית התנדב תמיד לשמירה מלאה ולתורנות. הוא הקדיש מזמנו גם לענייני רוח: בבוקר השכם היה בין הראשונים לתפילה בציבור וכן השתתף בשיעורי הרב יצחק לוי בהלכות "יסודי התורה" של הרמב"ם. ביום י"ז אדר תרצ"ט (8.3.1939), בדרכו לטירת צבי, הותקפה מכוניתו על ידי כנופיית פורעים ערבים ובהגנה על חבריו נורה ונהרג. בן 25 היה. הניח בגרמניה אם שנספתה בשואה. שמו הונצח בחוברת הזיכרון "טירת צבי במערכה".