וילר, נתן

נתן, בן ברוריה וצבי, נולד ביום כ"ב בניסן תש"ו (23.4.1946) בקרית-מטלון שבפתח-תקוה. הוא למד בבית-הספר "נצח ישראל" בפתח תקוה, אחרי-כן למד בישיבה החקלאית בכפר הרא"ה. לאחר שלמד שנתיים בכפר הרא"ה נסתבר לו, כי למעשה הוא מעדיף לעסוק בחשמל, למרות אהבתו לחקלאות ולטבע, ולכן עזב את בית-הספר והלך ללמוד את מקצוע החשמל בלימודי ערב בבית-הספר התיכון המקצועי "אורט" בתל-אביב, ובבוקר עבד אצל "פויכטוונגר", כקבלן חשמל. נתן הצטיין בכל הקשור במקצוע החשמל. הוא נמנה עם חברי תנועת "בני-עקיבא" בפתח-תקוה, היה חובב מוסיקה והרבה לנגן בפסנתר. את רוב זמנו הפנוי הקדיש לאיסוף בולים ומעודו לא השתעמם, שכן תמיד מצא לו עיסוקים לעסוק בהם. נתן גויס לצה"ל בסוף יולי 1963, והתנדב לנח"ל המוצנח, במסגרת גרעין הנח"ל בעין צורים. לאחר הטירונות השתלם בקורס רגמים במרגמות בינוניות, ובקורס מ"כים. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר החל לעבוד. נתן היה בעל כושר ארגון, דייקן מאוד בעבודתו וידע לעשות את מלאכתו באמונה. תמיד שקד לשפר ולייעל, ואמנם זכה בפרסי ייעול ובשבח והערכה מטעם הממונים עליו בתעשייה האווירית (שם החל לעבוד בשנת 1968), על רעיונות והצעות שיפור שהגה במסגרת עבודתו. בשנת 1967 נשא לאישה את חברתו דרורה וברבות הימים נולדו להם בן ובת. הוא לחם עם הצנחנים בקרבות לשחרור ירושלים ונפצע. בטרם החלים עזב את בית-החולים ועלה עם יחידתו להילחם בקרבות רמת הגולן. על פעילות זו הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". בשנת 1971 התנדב ליחידה מובחרת של חיל-השריון. מפקדיו כתבו עליו בחוות דעתם: "נתן דבק במשימות המוטלות עליו ומפעם בו רצון עז לסייע לחבריו". בתקופות שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את בני משפחתו והקפיד לכתוב מכתבים הביתה, אך לא סיפר בהם דבר על הקשיים והסכנות ועל האימונים המפרכים, כדי להרחיק דאגה מלבם. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני. הוא השתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים ובקרב שהתחולל ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973) במוצב "אורחה", על הגדה המערבית של תעלת סואץ, נפצע נתן ומת מפצעיו למחרת היום, ברפידים, לאחר ליל סבל ארוך. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח-תקוה. השאיר אחריו אישה, בן ובת, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "נתן, האדם והלוחם, היה משכמו ומעלה מכל חבריו".