וילנסקי, דוב (“דובי”)

בן יחיאל ורחל. נולד ביום כ"ה באב תש"ח (30.8.1948) בקבוצת מעלה החמישה שליד ירושלים. דובי סיים את בית הספר היסודי באיזור הרי יהודה. לאחר מכן למד בבית הספר המקצועי "עמל" אשר בירושלים. היה חשמלאי וכן עסק בחקלאות. בתקופה שלאחר בית הספר ועד התגייסותו לצבא עבד דובי כרפתן. בשעות הפנאי התעסק בספורט בהיותו אחד מחברי "הפועל". אהב מוסיקה וצלילי הגיטרה היו פורקן לנפשו כאשר רגשותיו נסערו וביקשו ביטוי. נטייה טבעית היתה לו למוסיקה ולנגינה. מילדותו אהב לשמוע שירים ולשיר אותם. מלבד הגיטרה, שהיה מקבל שיעורים בנגינה בה בבית מורה בירושלים, היה מחצצר בחצוצרה. גם בשטח החלל הראה דוב ענין, קרא בנושא זה בספרים ואהב להסתכל בצילומים. מסוגר היה בתוך עצמו ויש שהיה גם עוקצני ומחוספס. גויס לצה"ל באוקטובר 1966. דובי היה מעונין להתגיס לחיל האויר ולהיות טייס, אך כיון שנכשל במבדקים צורף לחוליה טכנית של השריון. תקופת שירותו הקצרה היתה תקופת התעלות לגביו. הוא בגר בה מאוד, גופו התפתח, רוחו לבשה בטחון ועצמאות והוא כולו אומר קפדנות ודקדוק בלבושו. את ימי חופשותיו היה מבלה בעבודה ברפת אשר אהב מאד ואשר בה עבד אחרי סיימו את לימודיו ועד לגיוסו. באמצע שירותו הסדיר פרצה מלחמת ששת הימים. הימים היו ימי מתיחות ומכתביו הביתה אמנם הביעו דאגה לבני הבית אך יחד עם זה הביעו בטחון בצה"ל ובשריוניו. ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל דובי בהיפגע הזחל"ם שלו מפגז מרגמה של האויב כשהוא ממלא את תפקידו במסירות ובאומץ; זה היה במיתחם שיך זוויד אשר בסיני. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות אשר בקבוצתו. במלאת שנתים לנפול דובי הוקם בבית התרבות (על שם צילה ז"ל במשק) חדר מוסיקה ועיון מטעם המשפחה, קרוביה וידידיה ובסיועם. החדר הוא צורת הנצחה לדובי, אשר בו ניתנים ביטוי ותוכן לחיי הילדים בצליל ובנגינה. הוצאה חוברת לזכרו הנושאת את שמו. תולדותיו של דוב ודברים עליו הובאו לאור בספר "בדרכם" שבהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חברי האיחוד שנפלו.