וילנאי (זיבנברג), דוד

בן משה. נולד בשנת תרס"ז (1907) בעיירה רישקאן, בסרביה, להורים יראי שמים ועובדי אדמה. למד ב"חדר" ובגיל שבע נכנס לבית הספר העברי "תרבות". בנעוריו אירגן אגודת נוער בשם "שומרי השפה והארץ" ומטרתה להפיץ בקרב הצעירים את ידיעת השפה והתרבות העברית ולנטוע בליבם את אהבת ארץ-ישראל, והיה מראשי המדברים באספות הנוער הציוני ונלחם בלהט בצעירים מתנגדי הציונות. לאחר סיום לימודיו בגימנסיה נסע להשתלם בהוראה בווילנה. את יומו הקדיש ללימודיו ואת לילותיו לארגון הנוער ברוח ארץ ישראל והתרבות העברית ואת מיטב מרצו ואונו השקיע בפעולה ב"החלוץ". בשנת 1927 עלה לארץ- ישראל. תחילה עבד עבודת-כפיים במחצבה בחיפה ואחר כך נכנס ל"בית המדרש העברי למורים" בירושלים. גם שם היה פעיל בתחום הציבורי: ב"בחרות הסוציאליסטית העברית" ובהכשרה גופנית של ילדים במגרשי השעשועים של "הדסה הצעירה". עירנותו, פעלתנותו ומידת התמדתו וכן מזגו הנוח חיבבוהו על כל מכריו. בימי מאורעות תרפ"ט נחלץ להגנת השכונה הנתקפת "בית וגן". באחת ההתקפות פגע כדור בבטנו והוא פירפר שלושה ימים, ביסורים קשים, בבית החולים "שערי צדק" בירושלים. הוא מת מפצעו בכ' באב תרפ"ט (26.8.1929) והובא לקבורה בירושלים. הניח משפחה בבסרביה. זכרו הונצח בספרים "יזכור" לקדושי אב תרפ"ט ו"מלחמה ושלום בארץ ישראל".