וילוז’ני, אלחנן

בן פרידה ומשה, נולד ביום כ"ו באב תר"ף (10.8.1920) בעיר אוסטרולנקה, פולין. בהיותו בן שבע עלה עם הוריו לארץ. המשפחה התיישבה בתל-אביב ובה רכש לו השכלה תיכונית. בהיותו בן 16 הצטרף לשורות ה"הגנה" ואחר-כך עבר לשורות אצ"ל, כחניך בית"ר. היה ספורטאי והשתתף בהנהלת מחלקת הכדורגל של בית"ר. במלחמת-העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי ושירת בו כשש שנים. אחרי שנה אחת בלבד של חיי משפחה נורמליים פרצה מלחמת- העצמאות והוא התנדב לשירות בחטיבת "גבעתי". בתפקיד מפקד פלוגה נלחם באומץ ובעוז-רוח בראש פלוגתו נגד המצרים בחזית הדרום. השתתף בקרבות על בית-עפא, כבש עם פלוגתו את כאוכבה, הצטיין בכיבוש חוליקאת, המשלט המצרי המבוצר אשר נפל לאחר קרב עז פנים-אל-פנים, וצוין כמה פעמים לשבח בפקודות מפקדת חטיבתו. היה מפקד למופת בזריזותו ובאומץ-רוחו, ונערץ ואהוב על פקודיו. לאחר מבצע "יואב" נערכו מספר פעולות כדי להדק את המצור על הכוחות המצריים ב"כיס פלוג'ה". על פלוגתו הוטל לכבוש את "משלט 6", אחד ממשלטי "דרך בורמה" המצרית שקישרה בין עיראק-סואידן לפלוג'ה. בעת התנועה אל היעד פגע כדור בראשו והוא מת כעבור שעות ספורות, ביום א' בחשוון תש"ח (3.11.1948). באותו מקום נפצע זמן קצר קודם-לכן, אך בלי לחכות להחלמתו הגמורה חזר אל פלוגתו. השאיר אחריו אישה ובת. אחרי נופלו הועלה לדרגת סרן. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג. במכתבו האחרון לאישתו, ביום מלאות שש שנים לנישואיהם, הוא כותב: "לבי דואב – – – על כי לא אוכל לבלות יום זה אתך, יקירתי, אולם הפעם אני נותן לך את המתנה היפה ביותר – – – ביום זה כבשתי עם פלוגתי את חוליקאת, וזהו השי היפה ביותר שהנני מגיש ביום מלאות שש שנים לאהבתנו, ובטוחני שתתגאי עליו".