וייצמן, שמואל

בן זהרה וסולומון. שמואל נולד בקזבלנקה שבמרוקו בתש"ח (1948). בשנת 1955 עלתה המשפחה ארצה והשתקעה באשקלון. שמואל למד בבית ספר ממלכתי-דתי "רמב"ם" בשכ' גבעת ציון. עם סיום לימודיו היסודיים החל ללמוד בביה"ס "אורט" ועבר לאחר מכן ללמוד בבית ספר להכשרה מקצועית בקריית מלאכי. בזמן לימודיו שמואל השתייך לסניף בני עקיבא והיה פעיל בגדנ"ע. הוא אהב והתעניין בספורט, בייחוד כדורגל. לאחר סיום לימודיו התגייס שמואל לצה"ל ושירת בצנחנים בעת מלחמת ששת הימים. עם שחרורו התגייס במאי 1969 למשטרת ישראל. בתחילה שירת שמואל בנפת עזה וצפון סיני ואחר כך במדור המרכזי במחוז תל אביב. שמואל היה אדם שקט וצנוע, חביב ואדיב, המקובל על כל חבריו לעבודה. היה אמיץ ומתמיד ומוכן לצאת לכל משימה, קשה כקלה. תמיד התנדב, מבלי להתחשב בשעות העבודה. עובדת היותו אמיץ, חרוץ ומתמיד מצאה את ביטוייה במספר רב של פרסים כספיים שקיבל בתקופת שירותו הקצרה: לשמואל הוענקו שבעה פרסים על גילוי ערנות ויוזמה שהביאו לתפיסת עבריינים. שמואל תכנן להתחתן ביוני 1972. כל ההזמנות כבר חולקו, בית נבנה, אך הוא לא זכה. ביום ט' בסיוון תשל"ב (22.5.1972) נפל רב-שוטר שמואל בעת שירותו. באותו יום הוא התנדב להחליף את חברו לעבודה, ונרצח בעת משמרתו. שמואל היה בן עשרים וארבע בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין באשקלון. השאיר אחריו הורים ושבעה אחים ואחיות. שמו של שמואל הונצח בכיכר לזכרו, "כיכר השוטר" בפינת הרחובות הארבעה-קרליבך בתל אביב.