וייס (צחור), שמשון

בנם יחידם של אהרן ואליזבט. נולד ביום י"ז בשבט תש"ט (16.2.1949) בניטרה שבצ'כוסלובקיה. כעבור שלושה חודשים עלו הוריו ארצה והוא עימהם. לאחר ימים אחדים במחנה מעבר הועברו למושב הזורעים וכתום שלושה חודשים עברה המשפחה לגור בכפר ערבי סמוך, ומשם עברו למושב מזור שבין פתח תקוה ללוד. שמשון גדל כיתר ילדי הכפר; עד מהרה השתלב בחברת הילדים והחל ללמוד בבית-הספר היסודי במושב. בבית-ספר זה חונך ורכש את השכלתו היסודית. הוא היה תלמיד טוב, חרוץ וממושמע ונהג להקדיש למשחקים את השעות שנותרו לו, לאחר שחזר מבית-הספר הביתה והכין את שיעוריו. בתקופה זו החלו הוא וחבריו להכשיר את הקרקע למגרש הכדורגל המקומי ובמרוצת הימים, הפך משחק זה לאחד מתחביביו. הוא גם אהב מאוד גידול דשאים וטיפוח גינות נוי. כשהיה בן תשע (תלמיד כיתה ד') היה מצבה הכלכלי של המשפחה קשה ביותר, וההורים דיברו אז על הגירה מן הארץ, אל קרובי משפחה בחוץ לארץ, כדי לשפר את מצבם. הם שוחחו על כך עם שמשון, אך הוא התנגד בתוקף לדעתם והוסיף: "אם אתם רוצים לרדת – רדו! אני נשאר כאן במושב, אפילו לבדי". עד כדי כך נקשר למקום ולמולדת וההורים קיבלו את דעתו ונשארו. כאשר סיים את לימודיו היסודיים, למד בבית הספר על שם מכס פיין בתל אביב את מקצוע החשמל, אשר אהב מנעוריו. גם כאן היה בין התלמידים המצטיינים והיה פעיל מאוד בחיי החברה. הוא הרבה לצאת למסעות גדנ"ע ולטיולים, כי משאת נפשו הייתה להכיר מקרוב כל פינה בארץ, לראות כל יישוב ומקום במו עיניו. היה לו חוש טכני מפותח ביותר ובמיוחד התמסר לפירוק מערכות חשמל והרכבתן. בתחילת אוקטובר 1966 גויס לצה"ל. אחרי שעבר את שלבי האימונים ככל חייל, הוסיף ועבר קורס חשמלאי טנקים, וכשפרצה מלחמת ששת הימים נודע להורים שהוא היה בין הראשונים שפרצו למתחמי רפיח. מטבעו היה סגור ולכן לא ידעו על הנעשה אתו בעת שירותו הסדיר. סמוך למועד שחרורו, הפצירו בו ההורים כי לאחר שישתחרר יבוא לעזרתם בעבודה בכפר והבטיחו לעשות הכל כדי שיוכל ללמוד בטכניון העברי בחיפה ולהמשיך במקצוע החשמל. אולם שמשון גמר אומר בלבו להישאר בצבא הקבע. יתר על כן אמר להוריו שהוא עומד לצאת לחוץ לארץ להשתלמות מסויימת. ההורים, כמובן, לא עיכבו אותו. שמשון נסע וחזר כעבור תקופה קצרה, שמח ומרוצה. ידידיו סיפרו להם כמה קרוב היה הצבא ללבו וכי כל מעייניו היו מוקדשים לעזור לחברים בייעול מחלקת החשמל שלו, אשר לה התמסר בכל לב ונפש יומם ולילה. הוא גם עסק בארגון ערבי יחידה מוצלחים, אירגן ערבי שבתות, מסיבות וטיולים שבהם היה תמיד הדואג הראשי עד לפרט הקטן ביותר. חברתו היתה נעימה ועליזה ואחרי כל אירוע – מסיבה או טיול – היה מספר את חוויותיו. בשטח הספורט תמיד היה נכון לעזור בארגון צעדות, משחקים ותחרויות מטעם "הפועל" או התנועה. לא פעם הקדיש שבתות וחופשות קצרות, כדי לעזור לחברים במרוצים ובתחרויות סיוף. הוא הצליח להשלים את בחינות הבגרות, נרשם לאוניברסיטת תל-אביב, לפקולטה לכלכלה ונתקבל לשנת הלימודים תשל"ב – ובנובמבר 1971 עמד להתחיל את לימודיו. אך ביום ח' באלול תשל"א (29.8.1971), נפל סמל ראשון שמשון בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית הקברות בסגולה. מפקדו כתב להוריו מכתב תנחומים ובין יתר הדברים כתב: "יקירכם התחיל את שירותו הצבאי כחייל מן השורה בתעלה. מתחילת שירותו הראה יוזמה ומסירות לעבודה. ציונו לשבח יודגש על ידי שירותו הממושך במסגרת היחידה ובקווים הקדמיים. מסירותו הרבה אפשרה למנותו כאחראי למחלקת החשמל ביחידה, שהיא מחלקה בעלת עמדת מפתח. – – – כשרונו בעבודה הביא לשיפורים ולייעול מסגרת המקצוע. הוא היה מעורה בכל אירוע ביחידה הן בשטח הספורט והן בשטח הבידור וההווי". מפקדו מוסיף וכותב: "אהוד מאוד היה על חייליו ומפקדיו והיה הרוח החיה בפלוגה;" בחתימת ראש אגף כוח אדם במטכ"ל הוצאה לזכרו תעודת הוקרה וכבוד מטעם צבא הגנה לישראל, על שירותו בצבא הקבע ועל שראה את שירותו כשליחות ומילא אותה במסירות ובאהבה, כי נכון ומסור היה תמיד "והקדיש עצמו להגברת כוחו של צה"ל ולטיפוח רוחו, כאשר טובת המדינה לנגד עיניו". בבית הכנסת שבמושב מזור קבוע לוח זכרון עשוי שיש לזכרו; בניסן תשל"ב הוציאו חבריו ליחידה, עם בני מושב מזור והמשפחה, ספר לזכרו; מדי שנה בשנה מתקיימת תחרות סיוף בינלאומית במושב מזור ו"גביע שמשון" על שמו מוענק לזוכה; ועדת הסיוף הארצית של ההתאחדות לספורט בישראל הוציאה בשנת 1972 חוברת על מאורע זה ובה תולדות חייו; בהסכמת הרבנות הצבאית ומפקדיו נתלתה בבסיס שבו שירת, פרוכת על שמו על ארון הקודש ונר נשמה הודלק לזכרו.