וייס, יוסף

יוסף, בן פאולה וזכריה, נולד בשנת תש"י (1950), ברומניה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשכ"ד (1964). הוא החל את לימודיו בבית-ספר יסודי בעיר הולדתו ואחרי שמשפחתו הגיעה ארצה והשתקעה בכפר-סבא, סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "כצנלסון" במגמה הביולוגית. יוסי, גדל וחונך ברומניה, בסביבה לא יהודית ולפיכך לא ניתן לו חינוך ציוני והוא היה מרוחק מערכי המסורת היהודית. אולם למרות ניתוקו מבני עמו, הכיר ביהדותו והאמין בייחודו של העם שלו. הוא ידע כי מקומם של היהודים הוא בארץ-ישראל, וכאשר נקרתה בפניו ההזדמנות לעלות לארץ, לא היסס ויצא עם בני משפחתו לארץ-ישראל. יוסף נקלט במהרה בכפר-סבא והתאקלם בנקל בחברת בני גילו. הוא למד את השפה העברית והמשיך בלימודים בבית-הספר התיכון, רכש לעצמו ידידים רבים והיה מקובל ואהוד על חבריו לספסל הלימודים. בשעות הפנאי הרבה לעסוק בספורט והצטיין בעיקר במשחק טניס-שולחן. יוסף גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1969 והוצב לחטיבת חיל-הרגלים "גולני". לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס למפקדי כיתות ושירת במשך שנתיים בגדוד חי"ר. בשנת 1971 הועבר לחיל השריון והוכשר לשמש כנהג וכאיש צוות טנק. בתחילת אפריל 1972 שוחרר יוסי מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון. במסגרת יחידה זו השתתף באימון ההקמה של חטיבת שריון חדשה. לאחר השחרור מהשירות החל לעבוד בסניף בנק "דיסקונט" בתל-אביב וכמו כן החל ללמוד בקורס לתכנות מחשבים. הוא לא זכה לסיים את לימודיו ולא הגשים את שאיפתו לרכוש מקצוע ולבסס את מעמדו. במלחמת יום-הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973) פרצה יחידתו בראש כוח משולב של חיל שריון וחיל רגלים לתוך העיר סואץ. בעיר התפתח קרב קשה ואכזרי שבמהלכו סבלה היחידה אבדות כבדות. בקרב זה נפגע יוסי ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקריית-שאול. השאיר אחריו אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "רב-טוראי יוסף ז"ל שירת ביחידתנו כתותחן והיה איש מקצוע מעולה, אמיץ ומסור. הוא היה מקובל ואהוד על חיילי היחידה והיה מוכן לעזור לחבריו". חבריו ליחידה הוציאו לאור חוברת, הנושאת את השם "בצהרי יום-הכיפורים", ובה תיאור קרבות היחידה וכן דברים על דמותו של יוסי.