fbpx
וייסמן, ישעיהו (“שי”)

וייסמן, ישעיהו (“שי”)


בן יצחק ודבורה. נולד ביום י"ד באב תש"ה (24.7.1945) בקרמינה שברוסיה. משפחתו עלתה ארצה בשנת 1949. הוא למד בבית הספר היסודי "אילון" (בו "קפץ" כיתה) ובבית הספר התיכון העירוני ט' בתל-אביב. כשלמד בבית הספר התיכון, היה חבר בתנועת "הצופים". שני תחביבים עיקריים היו לו: הצילום ואוסף הבולים. מלבד טיולים בשעות הפנאי, נגינה במפוחית פה והאזנה לאופרות, היה משתתף בחוג הדרמטי בבית הספר התיכון. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון החל את לימודיו בטכניון העברי בחיפה. בסוף אוגוסט 1963 גוייס לצה"ל והוצב לחיל ההנדסה, אך המשיך את לימודיו במסגרת העתודה האקדמית. תארו הראשון (מהנדס אזרחי) הוענק לו בהיותו בן 21. עם סיום לימודיו בטכניון נשלח, במסגרת חילופי סטודנטים, לנורווגיה ובעיירה ויק עבד על תכנון סכר, יחד עם מהנדסים מקומיים, אשר עמם יצר קשרי ידידות. בתקופת שירותו הצבאי היה ישעיהו חייל מצויין והתבלט כחבר למופת. חודשיים לאחר גמר שירותו הסדיר נקרא לשירות מילואים פעיל. ביום כ"ב בסיון תש"ל (26.6.1970), נפל סגן שי על גדות התעלה בתקיפת מטוסים מצריים. הניח אם ואחות. מנהל בית הספר כתב, לאחר נפילתו, רשימה ובה אמר כדברים האלה: "רבות אני זוכר בך ורואה את עיני התכלת הנוצצות, שפתיך המחייכות ואת הופעתך ללא רבב. יודע אני שבאלה אני נזכר מפני שסמל הם לפנימיותך, ליושרך, לטוהר המידות ולאהבת הבריות ולהליכותיך הנעימות. על אף חייך הקצרים, רישומך בתוכנו עמוק, בבית הספר, כסטודנט מצליח, כבעל מקצוע מעולה, כאדם בחברה וכגיבור מתנדב. זו הטרגדיה של עם ישראל שדמויות כמוך לא זכו לחיי יצירה ושלום ולהקמת בית משלהם". מפקד יחידתו כתב עליו: "הרביתי לעבוד עם ישעיהו במגע יומיומי וכל אותן שיחות ארוכות שניהלנו עדיין חרותות עמוק בזכרוני. נגד עיניו עמדה תמיד המשימה לתרום לקידום הנושאים הרבים שאנו מופקדים עליהם ולפיתוחם והוא הקדיש הרבה זמן ומחשבה לרעיונות חדשים ומקוריים שהיו מיוחדים לו. ברוב המקרים, כשהועמדו לפני בעיות בלתי שגרתיות נעזרתי בו במציאת פתרונות ויכולתי להיות סמוך ובטוח שאמנם נמצא את הדרך הטובה ביותר לביצוע התכניות. כשהוטל עלינו לבצע עבודות בינוי מורכבות במצעד יום העצמאות תשכ"ח, לא היה לי כל ספק בכך שאת המשימה יש להטיל על ישעיהו והוא, במרצו, שקידתו ודבקותו יבצע זאת על הצד הטוב יותר. לעולם לא נוכל לשכוח את ישעיהו הנבון והמסודר, ישעיהו האחראי והקפדן, ישעיהו בעל היזמה, המרץ והשקט הפנימי, ישעיהו הטוב, המסור והחברותי, ישעיהו שבשמו נתן תמיד ישועה ועצה טובה לכל נזקק". מפקד ההנדסה הפיקודי אמר דברי הספד על ישעיהו בשם חבריו, מפקדיו ופקודיו, ובין דבריו אמר: "הייתי מפקדך כמעט כל תקופת שירותך הסדיר – – – בבקעת הירדן ראיתי בסיורים הנדסיים, בהכשרות דרכים ובעבודות הביצורים את תרומתך לביסוס הקו בבקעת הירדן. עבדנו יחד על הכנת המצעד המפואר בירושלים בשנת העשרים של מדינת ישראל. היית מרכז אחד התכנונים הגדולים בשטח הבניה המבוצע בפיקוד המרכז. ראינו אותך ביחידה כקצין מוכשר רבגוני, המוכן לבצע כל משימה, כקצין העומד על עקרונות של צדק ולא נרתע מקשיים בדרך. היית חביב במידה שווה על מפקדיך, על פקודיך ועל העובדים האזרחיים שהיית קשור אתם. אך סיימת את השירות הסדיר שלך וכבר יצאת עם יחידת המילואים שלך למשימות מבצעיות. הלכת במרץ האופייני לך והנה מצטרף אתה לחבורת הלוחמים שבמחיר חייהם מאפשרים לעם היהודי קיום במדינת ישראל. גורל עמנו לתת קרבנות בנפש בכל הדורות וגם בדור שלנו אנו כפופים לגורל זה. – – – חבריך לנשק נושאים זכרונך בלבנו ומצדיעים לך בכבוד". קצין הנדסה ראשי כתב למשפחה: "הזדמן לי לעמוד מקרוב על אישיותו של ישעיהו הקצין, כאדם וכמהנדס. – – – לעיני היה נראה צעיר מגילו, שהצטיין בתכונות אופי יפות. צורתו הנאה, הופעתו המסודרת ונימוסיו יצרו סביבו אוירה טובה של יחסים אישיים. הוא ידע להאזין בסבלנות וללא חשש להביע את דעותיו העצמאיות והמקוריות ועם זאת היה ממושמע והוציא אל הפועל פקודות והוראות. למרות שלא היה מנוסה בפיקוד על אנשים, יצא להוביל אותם אל משימות ובדרכו שלו מצא שפה משותפת ומשכנעת עם פקודיו. ישעיהו נהרג בהתקפת אויר, שעה שרץ להזעיק חייל אל מחסה". דיקן בית הספר ללימודי מוסמכים של הטכניון כתב להוריו מכתב תנחומים אחרי נפלו ובין יתר דבריו ציין את ישעיהו כסטודנט טוב "שצבר בהצלחה את מרבית נקודותיו לקראת התואר מגיסטר בתנאים קשים במיוחד, תוך שירותו הסדיר בצה"ל". ואמנם, אף הכין עבודת מחקר לתואר השני, אך לדאבון לב קיבל את התואר לאחר מותו. אחד מחבריו כתב למשפחה: "הכרתיו לפני שנים אחדות בעת שירותנו בצה"ל – – – התרשמתי מאישיותו הקורנת, מחיוכו הנעים וממידותיו הטובות – – – הערכתיו מאוד כאדם טוב, בעל מידות נאות ונעים הליכות, שהשהייה בחברתו הייתה לשמחה". אחרי נפילתו הוציאו המשפחה ומשפחת אשר ויחידתו הצבאית, ספר לזכרו; פינה לזכרו (וגם תמונה שלו) הוקדשה בספרייה של חיל ההנדסה; גם בבית הכנסת "שבטי ישראל" שברמת גן הונצח שמו של ישעיהו; לזכרו הוצאה לאור חוברת "ליקוטי שיחות" על ידי כפר חב"ד; בחוברת "המהנדס" של אוגוסט 1970 שהוצאה על ידי הסתדרות המהנדסים, נדפסה כתבה לזכרו; כן הועלה זכרו בחוברת יולי 1970 של "בית הטכניון", בטאונו הפנימי של המכון הטכנולוגי לישראל; אלבום לזכרו – בשפה האנגלית – הוצא ע"י הקהילה היהודית בדטרויט, ארה"ב והועבר לספרייה הלאומית בוושינגטון; במסגרת ההנצחות לזכרו נקבע חדר מחקר קבוע בבניין לתעבורה שבטכניון, אשר ישעיהו היה בין הראשונים בפקולטה זו בטכניון; הדרך בבקעת הירדן, בין שכם ליריחו, נקראת "מעלה שי" ולצדה הוקמה אנדרטה; כן הוכנס ספר תורה לזכרו ולזכר אביו, יצחק ז"ל (שנפטר זמן מה לאחר מות ישעיהו) בכפר חב"ד בבית שזר; הודפס גם ספר, המכיל את מחקרו של ישעיהו לתואר השני, שהופץ בארץ ובחו"ל.

דילוג לתוכן