וייסברג, רן (“רני”)

בן יששכר וצילה. ממתיישביה הראשונים של עפולה ומוותיקיה. רן נולד ביום ט' באדר תש"ד (4.3.1944) בעפולה. שם סיים את לימודיו התיכוניים בתיכון המקומי. השתייך לתנועת "הנוער העובד" ואף לגדנ"ע-אויר. נפש עדינה היתה לו ופיוטית. הוא לא יכול היה לראות בסבל הזולת, אם אדם ואם בעל חי. דבקותו ומסירותו לידידיו ראויות לציון. יש לציין את התעניינותו המרובה במיתולוגיה היוונית אשר בה הירבה לקרוא; בין השאר האפוסים אהב מאד את "היאואתה" ללונגפילו. היה דמות פופולרית וחביבה בקרב חבריו בגלל יושר לבו, חוש ההומור שבו והידע הרבגוני שלו. נוסף לאהבתו לעיר העמק, מקום הולדתו, היתה גאוותו על הוריו, אשר העריצם בחשאי. הוריו עקרו את מקום מושבם לנתניה ועקירה זו הביאה אותו אל נופים חדשים ולהתרשמויות עזות מהם. בעבור המשפחה לנתניה פנה רן לבחינות הכניסה לטכניון העברי ונתקבל למחלקה להנדסת בניין במסגרת העתודה האקדמית – ובשנה האחרונה אף קיבל היתר מיוחד ללמוד ארכיטקטורה, שנה שנייה. עם סיום לימודיו וקבלת התואר B.Sc גויס לצה"ל באוגוסט 1962 כדי לסיים את שירותו הסדיר כקצין בחיל הנדסה. תוך כדי לימודיו בטכניון, כאשר עסק בלימודי ההנדסה ה"יבשים" מצא לו רן נחמה בציור. כפי שחומר קריאתו יעיד נפש פיוטית היתה בו והוא שמח לברוח משולחן הלימודים, עמוס הסרגלים וגליונות השרטוט, כדי לבקש מרפא במראות הטבע – ובציורי נוף אלה, המהווים את מרבית ציוריו, נתן רן ביטוי לחוויותיו ולרגשותיו. גם על חבריו ביחידת ההנדסה נתחבב רן. עם סיום הקורס לקציני הנדסה פנה כל איש ליחידתו. ימי הכוננות למלחמת ששת הימים הגיעו – והאופק קדר. רן, שזכה לכמה ימי חופשה לרגל קבלת דרגתו, נקרא בדחיפות ליחידתו. משפחתו אמנם היתה מקבלת מפעם לפעם פרישת שלום, כי הוא נמצא אי שם בצפון – ובביתו הופיע רק לאחר הפסקת האש. בתקופת המלחמה הקצרה עסק רן עם אנשיו בפינוי נתיב תחת אש האויב כדי לאפשר מעבר לשריון הישראלי, שהתכונן לפרוץ אל עבר רמת הגולן. רן חזר בריא ושלם ודומה, כי התבגר לפתע ככל שאר הלוחמים שעמדו בפני המלחמה. באותה תקופה, כאשר ניתנה הברירה לחייל ביחידתו לעסוק במלאכה בלתי מסוכנת או להצטרף אל רן בפינוי מוקשים, היה החייל בוחר בשנייה ובלבד שיימצא במחיצתו של מפקדו. כשסיים רן את חופשתו האחרונה בביתו מיהר אל תחנת הרכבת כדי להגיע בעוד מועד, כי תכניות רבות תוכננו לישובי הרמה; היאחזות היתה חייבת לעלות על הקרקע, מטיילים נהרו מכל עבר כדי לחזות במו עיניהם במעוזי הסורים שאיימו על הגליל ולראות את מקורות הירדן. אך רמה זו היתה בבחינת שדה מוקשים גדול ולנקות את השטח הזה היתה משימה חיונית וקשה שהוטלה על שכמם של אנשי ההנדסה. ביום א' באב תשכ"ז (7.8.1967), תוך כדי מילוי תפקידו, בשעת סריקת השטח ממוקשיו, אי שם על מדרונות הבניאס, התפוצץ אחד המוקשים ופגע בסגן רן – וההורים אף לא זכו להביא את בנם לחופה שמועדה נקבע ל30- באוגוסט כשלושה שבועות לאחר מכן. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנתניה. הוריו הוציאו ספר לזכרו בשם "רן וייסברג". בילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל – "גוילי אש", כרך ד', הובא מעזבונו.