וייסבין, אהרון (רוניה)
נולד בשנת תרס"ה (1905) ברוסיה. עלה לארץ-ישראל בשנת 1923 לאחר נדודים של חמש שנים בדרך עם משפחתו. בארץ הצטרף לתנועת הצופים וכחבר התנועה יצא ליבנאל שבגליל התחתון לארגן את הנוער המקומי ולהדריכו. היה מלא מרץ וחדוות חיים, הרבה לשיר והתחבב על חניכיו. חבריו כינוהו בשם החיבה "רונקה". עם זאת מילא במסירות רבה את חובת השמירה על המושבה ושדותיה. לאחר זמן שב לתל-אביב ושם עבד בבניין, ידע תקופות של חוסר-עבודה אך לא איבד את רוחו הטובה. בתל-אביב היה בין ראשוני המתנדבים למגן-דוד-אדום וגדוד מכבי האש. בשנת 1925 הצטרף לארגון ה"הגנה" והתמחה בהרכבת נשק. בתוקף חברותו זו השתתף בעליות ישובים רבים על הקרקע. בתל אביב נשא אשה, הקים משפחה ובשנת 1934 הצטרף כחבר לקואופראטיב התחבורה "המעביר". בשנת 1940 היה בין חמישה עשר הראשונים מן הקואופראטיב שהתגייסו לפי קריאת המוסדות הלאומיים לחיל התובלה שבצבא הבריטי. גם בצבא נודע בקרב חבריו כנעים- הליכות, בעל אומץ-לב וזריז ונכון תמיד להתנדבות. בהיותו בין הנצורים בטוברוק שבמדבר המערבי התמחה גם בתיקון מכונות-יריה והרכבת מקלעים חדשים מחלקים שנמצאו במקום. בכל הזדמנות העביר ארצה נשק שאסף בשביל ה"הגנה" תוך סיכון רב. מעשי ידיו עמדו יפה במבחן הקרב. בי"ב בסיוון תש"ב (28.5.1942) נהרג בתאונת דרכים בכביש איסמעיליה שבמצרים. נטמן בפאיד שבמצרים. הניח הורים, אשה ושני ילדים. במלחמת יום הכיפורים (1973) מצא בנו איתמר את קבר האב במצרים והחזיר את עצמותיו לארץ-ישראל, למנוחת עולמים בבית העלמין בפתח-תקוה. רשימות לזכרו התפרסמו בעתון "דבר;" בכתב העת "במחנה;" ב"ספר העתונאים" תש"ו; ב"ספר ההתנדבות" ובחוברת החייל העברי.
