ויינשטיין, שמואל

בן יוסף ודינה. נולד ביום י"ב בסיון תרפ"ט (20.6.1929) בתל-אביב. סיים את לימודיו בגמנסיה העברית "הרצליה" בהצטיינו במקצועות הריאליים. חיבב עבודות-יד, ציור ומוסיקה, ובמשך כמה שנים ניגן בכינור ובחליל. את חופשתו היה מבלה בכפר בעבודה חקלאית, ועל כן נמשך גם אחרי לימודי-הטבע והתמסר להם. בימי היותו תלמיד הצטרף ל"הגנה" ופעל בחג"ם, גדנ"ע וחי"ש. עם גמר בחינות-הבגרות, שעמד בהן בהצלחה, התגייס לנוטרות וכשפרצה מלחמת-הקוממיות נהג תחילה בטנדר ולאחר-מכן במשוריין בליווי מכוניות בדרכים המסוכנות. עם צאת הבריטים מן הארץ עבר לחיל-הרגלים ועד-מהרה היה לרגם מומחה והלך ממערכה למערכה – בקרבות משמר-העמק, ואלדהיים, לג'ון, מגידו, סג'רה ועוד. בכל הקרבות האלה הצטיין בעוז-רוח ובשיקול-דעת גם יחד. בכמה קרבות סיכן את חייו פעמיים – פעם, ברצותו להציל פצוע מקוי-האש, ובשניה, ברצותו להוציא מכונת-יריה, אשר, לפי ההוראה שניתנה, צריך היה להשאירה טמונה באדמה. לאחר שעבר כמה קורסים בהצטיינות נשלח לנגב והשתתף בכמה מבצעים. היה בטור המשוריין שהגיע לאילת לראשונה. בינתיים מת עליו אביו ושמואל היה לראש המשפחה והתחיל דואג לפרנסתה, אבל ביום ז' בתמוז תש"ט (4.7.1949) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק.