ויינר, רוני

רוני, בן יטי ויצחק, נולד ביום כ"ט בכסלו תשי"ג (17.12.1952) באלכסנדריה שבמצרים, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשי"ז (1957). הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם כצנלסון בחולון ובבית-הספר "רביבים", ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון על-שם קוגל בחולון. רוני היה תלמיד חרוץ ושקדן ואהוב על מוריו וחבריו. הוא שימש מזכיר ארגון הנוער "פעלם-רוטרי" בחולון. כן היה חובב ספורט ונלהב לכדור-עף, ושפט במשחקי כדור-עף מטעם משרד החינוך והתרבות. לאחר שהשתלם בקורס למצילים, הוענקה לו תעודת מציל חובב. את רוב שעות הפנאי שלו הקדיש לכתיבת שירים. תת-אלוף פירון, הרב הראשי של צה"ל, כתב על קובץ שיריו: "יש בהם עמקות של מחשבה ויופי פיוטי. הם ראי נאמן לאישיותו האיתנה של רוני ולהגותו השורשית". רוני היה עלם אופטימי ועליז, שמח בחלקו ואוהב את הפשטות. הוא היה חברותי וקל להתיידד, איש שיחה נעים, נוח לבריות ואינו ממהר לכעוס. הוא אהב לעזור לזולת אפילו היה הדבר כרוך באי-נוחות. אדיב היה, מנומס ועדין נפש, איש-אמת, ישר-דרך, גלוי-לב ובעל מצפון. הכל אהבוהו על היותו נדיב-לב ובעל יד רחבה. הוא היה בן מסור ונאמן להוריו ורחש להם כבוד רב. רוני גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1970 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "פאטון", שהוענק לו בו ציון גבוה (94), ובקורס למפקדי טנקים, שאף בו הוענק לו ציון גבוה (95), בקורס לקצינים ובקורס לקציני שריון. הוא היה קצין טוב וממושמע, ומילא את תפקידו ביעילות. לדעת מפקדיו נחשב כקצין בעל יזמה, אחראי ומסור, בעל ידע רב וכשרון הדרכה. הוא דאג לחייליו והם אהבוהו מאוד. על השתתפותו בפעילות מבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". חודשים אחדים נמנה עם המשרתים בצבא הקבע. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח עם יחידתו לחזית בסיני. ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), בגזרה המרכזית מדרום למוצב "חיזיון", אל מול איסמעיליה, נפל רוני בקרב. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחולון. השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. על אומץ לבו בקרב ועל דבקותו במשימה העניק לו אלוף הפיקוד ציון לשבח. וזה תיאור המעשה: "ביום 6 באוקטובר 1973, שימש סרן רוני ויינר ז"ל כמפקד מחלת טנקים באזור צומת הפירדאן. אגב חילופי אש עם טנקים של האויב, זיהה כוחות חי"ר גדולים של האויב, העולים על הגדה המזרחית של התעלה. סרן רוני ויינר ז"ל הסתער בטנק שלו על כוחות החי"ר, כשהוא חשוף בצריח, מטיל רימונים ומפעיל את נשקו האישי, עד שנפגע ונפל". במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "רוני היה קצין מעולה ונערץ על מפקדיו ועל פקודיו. הוא היה סמל החריצות והיושר. כל דבר אשר טיפל בו נעשה בשלמות וביסודיות".