ויינגולד, ראובן (“ריבלה”)

בן מרסל וקלרה. נולד ביום כ"ט בתמוז תש"ז (17.7.1947) במחנה פליטים בוינה, בירת אוסטריה. מאז ילדותו היה קשור להוריו ומסירותו להם היתה למופת. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1948. בהגיעו לגיל הלימודים למד בבית הספר היסודי "מעלות הנביאים" וסיים את לימודיו בו. לאחר מכן למד שלוש שנים בבית ספר מקצועי על שם שפרינצק. את רוב שעות הפנאי שלו בילה בקריאה. נהג לכבד ולהוקיר את חבריו וכולם ראו בו חבר נאמן כי בשעת דכאון או צרה היה הוא מקור התנחומים והעידוד. ביתו שימש גם בית מיפגש לחבריו. הוא אהב ילדים ונהג לשחק את ילדי חצר ביתו כשהיתה לו הזדמנות לכך. לפני גיוסו לצה"ל עבר חצי שנה של הכשרה ימית (מטעם הצבא) ולאחר גיוסו באפריל 1965 עבר קורס אלחוטנים במשך כמה חודשים ואז שירת במקצוע זה. מאושר היה להימנות עם חיילי צה"ל ושמח לצעוד באצטדיון בירושלים בערב יום העצמאות תשכ"ז. הוא היה מוותיקי המלחים במשחתת "אילת" אשר בה שמש כאלחוטן. לאמיתו של דבר סיים את שירותו הסדיר שלושה חודשים לפני נפלו אולם בשל מצב החירום חתם שירות קבע לארבעה חודשים נוספים. ביום האחרון של החופשה שלו, ימים ספורים לפני טיבוע המשחתת אמר להוריו כי בעוד חודש הוא משתחרר "אבל אין בכוונתי לרדת מהים. אני רוצה להיות קצין אלחוט בצי הסוחר ולראות את העולם". באח"י "אילת" היה אחד החיילים המסורים ביותר, ממושמע למופת והתנהגותו היתה להפליא כי גם כאן באה לידי ביטוי מסירותו לחבריו, כי בשמעו על חבר שנפצע היה רץ לתרום דם. בקרב האחרון של המשחתת, כאשר זו טובעה על ידי טילים מצריים מול חוף רומני שבצפון סיני ביום י"ח בתשרי תשכ"ח (21.10.1967), מצא גם הוא את מותו, מות גיבורים, יחד עם שאר חבריו.