ויינברג משה (“פרי”)

בן דוב ואסתר. נולד להוריו ביום א' במרחשון תרצ"ד (21.10.1933) בבודפשט, בירת הונגריה, (אביו – מבקר ספרות והאם – מורה למוסיקה). בשנת 1949, אחרי שסיים את לימודיו בגמנסיה בהונגריה, עלה לארץ והתחנך ב"עליית הנוער" בכפר סולד. הצטרף לקיבוץ רמת רחל ולאחר מכן לגבעת חיים. כמה שנים לפני נפלו בא לחיפה ובטכניון העברי השתלם בטכנאות מכונות וסיים בו קורס לשרטוט טכני. היה עובד קשה כטרקטוריסט במשך היום ובלילות למד עד שהגיע לדרגת טכנאי בכיר בבית החרושת במפרץ חיפה. השתייךלתנועת ה"בונים". היה נוטה לדברי אמנות, למד מוסיקה והיה חבר בחוג הדרמטי בקיבוץ גבעת חיים. גויס לצה"ל בראשונה בספטמבר 1951, בימי הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים עבר קורס תותחנים והיה מפקד צוות ביחידה נגד טנקים בגוש תל-דן. ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל על משמרתו מפגיעה ישירה של הסורים בקרב שנערך בתל-דן. הניח אשה ושתי בנות. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנהריה. ידידיו ומכריו מציינים את עדינות נפשו, את שאר רוחו ואת מסירותו למשפחתו. הם זוכרים אותו כאוהב חיים, שואף להתקדם בחיים ומוכן לעזור לכל הנלווים אליו בדרך חייו. בספר "לזכר קדושים", שהוציאה עיריית עכו לזכר בניה שנפלו, הועלה זכרו.