ויימרס, מיכאל (מיכאל מהנגב)

בן קליר ומוריץ, נולד ביום ט"ו בניסן תר"ף (3.4.1920) בעיר הרלינגן, גרמניה. אביו, שהיה רופא, מת ארבעה חודשים לפני הולדתו ולכן גדל במעון-ילדים ואחר-כך בכפר ילדים, מיסודה של אמו האלמנה. משעלו הנאצים לשלטון הועבר המוסד מגרמניה לאנגליה ומיכאל המשיך בו את לימודיו וקנה לו ידיעות ראשונות בחקלאות ובלול. היה חבר באגודת הצופים באנגליה. בהיותו בן 16 עלה ארצה. כיוון שבא מתוך סביבה מתבוללת היו חבלי-קליטתו בארץ קשים ביותר. היתה לו נטייה למטאורולוגיה, עסק במקצוע זה כחובב ועבודתו עוררה תשומת-לבו של מומחה במקצוע זה. בבואו לארץ עבד שנה בחקלאות, ובשנים 1937-1944 – כצופה מטאורולוגי בשדות-התעופה בלוד, רמלה וחיפה. את מקצועו זה חיבב ביותר. אחר-כך הצטרף לקיבוץ אלונים, אך מחוסר חברת אנשים בני גילו עזב את המקום והצטרף לקיבוץ רביבים בנגב. שם סייע בהקמת תחנה מטאורולוגית והתעניין בבעיות הגשם המלאכותי. מיכאל התגייס לחיל-האוויר הישראלי, ואחרי שסיים קורס טיס פעל גדולות כטייס בהובלת אספקה ליישובי הנגב בדרך האוויר; שירת כקצין-מפקד על הבסיסים בנגב. "גורלם של אווירוני-מלחמה עבריים – במערכת אוקטובר 1948 – היה תלוי ב'שדה-התעופה של מיכאל'", העיד עליו מפקד הטייסת. עיניו הכחולות-ירוקות קרנו בשעה שדיבר על הנגב, על ערכו ועל הקשיים בו ועתידו. עורר אמון ביושר לבבו והתמדתו. התייחס באהבה רבה לאדם ולכל בעל-חיים. חובב טבע וטבעוני הלכה-למעשה. עוד בהיותו בן שלוש התנזר מאכילת בשר והיה צמחוני כל ימיו. ביום כ"א בתשרי תש"ט (24.10.1948) זמן קצר לפני חצות, הוא המריא משדה דוב בתל-אביב לעבר סדום עם מטען אספקה. עשר דקות לאחר ההמראה עלה המנוע הימני של מטוסו באש. המטוס שינה כיוון, ככל הנראה בניסיון להגיע לעקרון (תל נוף) לנחיתת-חירום. המטוס התפוצץ באוויר בסביבת קבוצת יסודות ליד תל נוף והתרסק על הקרקע. כל אנשי צוות המטוס נספו ומיכאל ביניהם. הוא הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי ברחובות. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת פקד-טיס (סגן).