וייל, עודד

בן אורי ובתיה. נולד ביום ו' באלול תשי"ד (4.9.1954) בחדרה. למד בבית-הספר היסודי שבמעין-צבי, שם התגוררה משפחתו, המשיך ולמד בבית-הספר התיכון 'כפר גלים' וסיים את לימודיו בבית- הספר התיכון 'נעורים'. עודד, אשר כל ידידיו כינוהו – עודה, היה תלמיד מצטיין, שגילה חריצות ושקידה והתעניין, בעיקר, בטיפול במכשירים ובמכונות חקלאיות כבדות. לאחר שסיים את לימודיו, השתלב בעבודה בקיבוץ מעין-צבי. הוא אהב את עבודתו, בעיקר במידגה, ויומו התמשך על-פני שעות ארוכות, הרבה מעבר למקובל. עודד היה צעיר נמרץ ורב-פעלים, הוא שפע און ומרץ בלתי-נדלה והיה מעורב בפעילות חברתית ותרבותית, בעבודה, בספורט ובתחומים רבים ומגוונים נוספים. הוא היה מלא שמחת-חיים, בעל קסם אישי רב שהקרין חום ואהבה. חבריו יזכרוהו בשל טוב- לבו ומזגו הנוח, שעשאוהו מקובל ואהוד בכל חברה שבה נמצא. הוא אהב חברה והיה מוקף ידידים שאהבו להיות במחיצתו. לכל אלה היה ידיד נאמן ורע של אמת, שהיה מוכן, בכל- עת, להגיע עזרה וסיוע לכל נזקק. תכונותיו המיוחדות נתגלו בעת ששימש כמדריך-נוער במסגרת גרעין 'עודד'. הוא היה מורה-דרך ויועץ לחבריו, מדריך שהיה חבר קרוב שבפניו היו שוטחים את בעיותיהם. עודד יצר עם חבריו מערכת-יחסי-אנוש מופלאה, שהיתה מושתתת על הבנה עמוקה והערכה הדדית. טוב-לב, פתיחותו והשלוה הנפשית שייחדו אותו העמידו אותו במוקד החיים החברתיים, ויחד עם-זאת שמר על צניעותו ועל פשטות הליכותיו. עודד היה בעל דעות ברורות והשקפות מגובשות, אדם בעל כושר-החלטה, שידע את אשר לפניו ובחר את הדרך שעליו ללכת בה. במחשבתו המקורית החדשנית העלה לא-אחת בפני חבריו רעיונות חדשים, שהעידו על תפיסה מעמיקה ועל כושר-ניתוח. הדברים שביקש לבצע והרעיונות שהעלה נראו בלתי-מובנים, אך תוך זמן קצר הוברר כי הקדים את כולם במחשבתו המקורית. אהב את החיים וידע למצות את ההנאות שבהם. נפילתו בקרב קטעה את מהלך חייו, בטרם הספיק להגשים את תכניותיו הרבות. עודד גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1972 והוצב לחיל-ההנדסה. לאחר הטירונות וההכשרה הבסיסית כפלס, סיים קורס-מ"כים ונשלח לשרת בגדוד-הנדסה כמפעיל ציוד-מכני-הנדסי כבד. היה חייל מסור, אהוב על מפקדים וחיילים כאחד. הוא השרה אוירה נעימה ביחידה והפך לנציג החיילים בפני המפקדים. גם בשעות הקשות של האימונים והפעילות המבצעית שמר על קור-רוח ועל שקט נפשי. יחד עם חבריו ליחידה נטל חלק בקרבות מלחמת יום- הכיפורים. ביום כ"א באב תשל"ד (9.8.1974) נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין שבזכרון-יעקב. השאיר אחריו הורים ושני אחים. בני משפחתו וידידיו הוציאו לאור חוברת לזכרו, בעריכת קצין הדת סימון מגורי.