וייל, הנס (נפתלי)

בן סופיה ושלמה, נולד ביום כ"ה בניסן תר"ף (13.4.1920) בעיר דרנבאך, גרמניה. למד בבית-ספר עממי ותיכון עד שנאלץ להפסיק לימודיו מחמת המשטר הנאצי. בשנת 1935 הצטרף להכשרת "עליית-הנוער" בהינדנבורג. התאמן בשרברבות ובעבודות אחרות ובסוף שנת 1936 עלה עם החבורה לארץ-ישראל והמשיך את הכשרתו בנהלל. בשל המהומות הערביות שסערו אז בארץ הצטרף מיד לשורות ה"הגנה". משעלו הוריו לארץ בשנת 1938 והתיישבו בחיפה הצטרף אליהם ועבד בעיר. בשנת 1940 התנדב לצי הבריטי ושירת באונייה בים-סוף ובבסיסים באלכסנדריה ובחיפה. אחרי שחרורו פתח קיוסק בחיפה, הוסיף לקיים קשרי ידידות עם חיילים בריטיים לשם רכישת נשק ל"הגנה" אף בתקופת הקרבות בחורף תש"ח. בתקווה לחיי חופש במולדת העברית בנה את קן-משפחתו בדצמבר 1947. ביום הכרזת המדינה גויס לשירות פעיל ואחרי האימונים שירת בחטיבה 7. עם החמרת המצב בירושלים בעקבות חסימת הדרך אליה על-ידי מערך הלגיון בלטרון, הוטל על החטיבה לפרוץ את הדרך במבצע "בן-נון א'". הנס פעל כרגם עד שביום ט"ו באייר תש"ח (24.5.1948) נפצע קשה והושאר בשדה הקרב. השאיר אחריו אישה, שושנה, ובן אהרן, שנולד ארבעה חודשים אחרי נופלו. ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.