וייל, ג’ררד

בן הילדגרד ואוטו (אלוף בצבא שוויץ), נולד ביום ג' בכסלו תרפ"ג (23.11.1922) בעיר לוזאן, שוויץ למשפחה בעלת מסורת של דורות בשירות צבאי והתחנך כאזרח שוויצי אוהב חופש. כתלמיד בית- ספר ריאלי היה פעיל בתנועת "הצופים" המקומית. גרהרד המשיך ללמוד בפוליטכניון בציריך והוסמך למהנדס. זמן מועט אחרי כניסתו לשירות חובה בצבא מולדתו הועלה לדרגת סגן (לייטננט) בחיל-ההנדסה ובהתאם למגמה ההגנתית של צבא שוויץ התמחה בחבלה (מוקשים וחומרי-נפץ). מתוך רגש הומני ושנאה למדכאים עזר במלחמת-העולם השנייה לאנשי המחתרת הצרפתית באזור הגבול ובהברחת פליטים נוצרים ויהודים מצרפת לשוויץ. זמן-מה הגה רעיון להתנדב לחיל-האוויר הבריטי ולרדת במצנח לשם פעולות-חבלה בגרמניה, אך הניאוהו מזה. שואת היהודים באירופה עוררה את התעניינותו בבעיה היהודית ומתוך עיון ולימוד בה הגיע לפתרון הציוני והתנדב להקדיש את עצמו למען רכישת המולדת ההיסטורית לעם היהודי, כיאות לשוויצי אוהב חופש וצדק. על החלטתו זו השפיעה בייחוד העובדה, שהנוער העברי בארץ לוחם בשיטות מחתרת לשחרור מולדתו. לשם הכרת העניינים מקרוב וכדי למצוא בהם את מקומו ותפקידו, בא לארץ ב-1.5.1946 כתייר ברכבת ממצרים. השתתף כחבר-אורח בהקמת קיבוץ גלעד, עזר בידיעותיו הטכניות ונטה שכם לכל עבודה כחבר רגיל. אחר-כך נתקבל לעבודה בחברת-החשמל בחיפה ושם בא במגע עם אנשים מכל החוגים והזרמים. הוא התחקה על שורשי הפעולות והמאורעות בארץ ומצא את הדרך להצטרף לארגון ה"הגנה". אך קודם כל היה עליו לחזור לשוויץ לשני חודשי אימונים דו-שנתיים. את החודשיים האלה ניצל כדי ללמוד את השיטות החדישות בחבלה ולרכוש בקרב הנוצרים הבנה ואהדה לעניין הציוני. כשחזר ארצה בדצמבר 1947, בראשית מלחמת-העצמאות, הביא איתו תוכנית מעובדת לכל פרטיה בדבר רכישת ידיעות משטחי האויב. יחס הפקפוק והזהירות מצד ראשי הש"י של ה"הגנה" להצעתו דיכא אותו, כי הוא הסתמך בכל להט לבו על הנאמנות השוויצית ולא הבין כיצד אפשר לפקפק בה. אך ראש השירות עודד אותו, שאם יבצע את הדבר כאיש פרטי ויצליח, יידעו סוף-סוף להעריך את פועלו. וכך אכן עשה. כתייר נוצרי סייר בעבר- הירדן, בסוריה ובלבנון, וכשחזר אחרי שלושה שבועות והביא איתו ידיעות בעלות ערך צבאי עצום, נתקבל כמדריך חבלה בחטיבת "יפתח" בפלמ"ח בגליל העליון. התפקיד סיפק את שאיפותיו במלואן. שישה ימים לאחר מינויו, ביום ל' באדר א' תש"ח (11.3.1948) נקרא לפרק מוקש שנמצא בדרך מאיילת השחר לחולתא, נהרג בהתפוצצות והובא לקבורה באיילת השחר. ביום 21.9.1949 הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.