וייל, אליעזר-יצחק

בן רחלה ויוסף, נולד ביום י' באב תרפ"ו (21.7.1926) בעיר קלן, גרמניה. בהיותו בן תשע הגיע לארץ עם הוריו, שהתיישבו בירושלים. הוא למד בבית-הספר "חורב" בירושלים, השתייך לארגון הנוער הדתי "עזרא" והיה פעיל בו. בשל מסירותו וכשרונותיו הוטל עליו תפקיד של מדריך קבוצה והוא הצליח להחדיר בחניכיו את רוח היהדות המסורתית ולהכשירם לחיי תורה-ועבודה בארץ. זמן קצר לאחר היותו בר-מצווה נתייתם מאביו והחל לעבוד כדי לעזור למשפחה, אבל עם זאת המשיך להשתלם בלימודים ולרכוש ידיעות. אופיו הטהור, דרכו הצנועה ודעתו הצלולה גרמו לכך שאנשים מבוגרים התייעצו איתו בדברים שונים על אף היותו צעיר. הוא אהב לעזור לזולת בין בחומר ובין ברוח. בשנת 1943 הצטרף לארגון ה"הגנה" והצטיין במשמעת, בדייקנות וכו'. עלה על חבריו גם מבחינה מקצועית (כגון בקליעה למטרה). בשנת 1945 נשלח לקורס מ"כים שנמשך חודשיים. אליעזר-יצחק סיים את הקורס בהצלחה ורכש לו שם כאחד המפקדים המוכשרים. מיד עם פרוץ מלחמת-העצמאות, בדצמבר 1947, היה בין הפעילים בהגנת ירושלים והשתתף בקרבות להדיפת התקפות הערבים על שכונת מקור חיים. היה יוצא יחד עם פקודיו לשמירה בעמדות והיה מעודד את חבריו באומץ-רוחו. ביום ל' באדר א' תש"ח (11.3.1948) נשלח למפקדת ה"הגנה" שבבניין הסוכנות בירושלים, לשם סידורים מסוימים בעניין התחבורה ונפל חלל בהתפוצצות מכונית-תופת ערבית שאירעה באותו יום בחצר הסוכנות. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בסנהדריה.