ויילר, רפאל

בן יוהנה-ציפורה (ז'אן) לבית היימאן וד"ר ליאו-אשר (רופא, ראש קהילה וציר לקונגרסים ציוניים), נולד ביום כ"ה באדר ב' תרפ"ד (1.3.1924) בעיר סאארבריקן, חבל הסאאר, גרמניה. אחרי סיום בית-ספר תיכון בשטרסבורג וחינוך יהודי פרטי התחיל ללמוד הנדסת-מים וחשמל בבית-הספר הלאומי לאמנויות ומלאכות (פוליטכניון מהמשובחים שבאירופה) בעיר Aix שבחבל פרובאנס. משפשטה ההשפעה הנאצית ורדיפת היהודים במלחמת-העולם השנייה הגיעה גם לצרפת הדרומית "הבלתי כבושה", נמלט לספרד. אחרי שמונה חודשי-מעצר בכלא ובמחנה ברח למרוקו, התגייס בשנת 1943 לדיוויזיה המשוריינת השנייה של הצבא הצרפתי, ועבר עימה לאנגליה. היה בין הראשונים בנחיתת צבאות בעלות-הברית בחופי נורמנדיה, בשחרור פריז ושטרסבורג ובמסע הכיבוש הגיע ללב גרמניה עד "קן הנשרים" של היטלר בברכטסגאדן. אחרי שחרורו מהצבא המשיך את לימודיו והוסמך למהנדס-מים. הוסיף להשתלם במקצוע בפוליטכניון בגרנובל והתכונן לבחינת-מוסמך במתמטיקה. על סמך תעודותיו ושמו הטוב הוצעה לו משרת מהנדס במפעל הידרו-אלקטרי בשוויץ, אך סירב לקבלה כי התכונן לעלייה. ביולי 1948 התקשר עם קצין-הגיוס של ה"הגנה" בצרפת, וב-1.8.1948 הגיע ארצה והתייצב לשירות בצה"ל. בתחילה הועסק בפיקוח וטיפול בכלי-רכב של הצבא ועשה שירותים רבי- ערך כמהנדס מוכשר. אך לבסוף נענו לדרישותיו לשרת בצבא הלוחם, והוא נתמנה לקצין בדרגת סגן ביחידת הקומנדו של דוברי הצרפתית בפלמ"ח. בהשתתפו בתפקיד זה בכיבוש באר שבע נפצע קשה ומת למחרת, ביום י"ח בתשרי תש"ט (21.10.1948) ונקבר בדורות. ביום י"ז באייר תש"י (4.5.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.