גדעון, בן אונה ומשה-חיים, נולד ביום כ"ב באייר תש"י (9.5.1950) ביוהנסבורג שבדרום אפריקה, ועלה ארצה בעצמו, כילד בן שבע-וחצי, חודשיים לפני שעלתה משפחתו בסוף שנת 1957. הוא למד בבית-הספר הריאלי בחיפה ואחר-כן המשיך שם בלימודים בפנימיה הצבאית, במגמה למזרחנות. גדעון אהב מאוד את המשטר הצבאי בפנימיה, אהב את האימונים ואת המסעות, שנתנו פורקן למרצו הרב, לעצמאותו ולאהבת הארץ. סיפר עליו אחד מחבריו: "גדעון ניכר בשילוב כוח-רצון ומוטיבציה גבוהה ביותר. הוא היה אחד החניכים הבולטים בבני המחזור. אף שלא היה תלמיד מזהיר, התבלט בכושר הארגון שלו, במנהיגותו ובפיקחותו. תחום אחד שהתבלט בו היה הספורט. בכושר התמדתו וברצון לא רגיל הצליח להגיע להישגים שזיכוהו בתארים שונים. אך בעיקר ניכר היה בכושר מנהיגותו. הוא היה קשוח מאוד, דורש הרבה ומקיים הרבה. תמיד שאף להישגים גבוהים, להיות ראשון ולהוכיח את יכולתו בכל תחום. מעולם לא השלים עם הבינוניות ותמיד ביקש את השלמות. מעולם לא פחד לומר את שיש בלבו על חברו, אפילו היו הדברים קשים ומכאיבים". גדעון גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1968, והתנדב לשרת בחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס מקצועות טנק "פאטון", בקורס מפקדי טנקי "פאטון", בקורס קצינים, שהיה בו חניך מצטיין, בקורס קציני שריון ובקורס מפקדי פלוגות בחיל השריון. הוא היה קצין קפדן ביותר ותבע מילוי כל הוראה במלואה. המשמעת הייתה בעיניו תנאי ראשון לתפעולה היעיל של יחידת שריון, המופקדת על כלי המלחמה הכבדים של צה"ל. פקודיו ספרו עליו, שהיה מפקד קשה וקשוח, שדרש רבות מעצמו ומהם, תוך הקפדה מדוקדקת על שמירת זכויותיהם, ודאגה אמיתית וכנה לבעיותיהם האישיות. מפקדיו כתבו עליו בחוות-דעת: "קצין מעולה והישגיו מעולים; יש לו ידע טכני מקצועי מעולה, יש לו סיכויי התקדמות טובים ויש לו רצון עז להתקדם. הוא יעיל מאוד, חרוץ, יוזם, אחראי, מסור לעבודתו, מקפיד על פרטים קטנים כגדולים ובעל חוש ביקורת חריף. הוא הגון, ממושמע, משמש מופת ודוגמה אישית, קשה לאנשיו, אך מקובל עליהם". את רוב תקופת שירותו עשה בסיני, בקווים הקדמיים בתעלת סואץ, עד אשר נפל בקרב אחיו המבוגר ממנו, אדם, בשנת 1970, בימי מלחמת ההתשה. לאחר מות אחיו הועלה גדעון מסיני לשרת בבית-הספר המרכזי לשריון והיה מ"פ בקורס קציני שריון, לאחר שהממונים עליו דרשו כי לא ישרת עוד ביחידה קרבית. למרות זאת, לאחר שנה שוב שירת גדעון בסיני כמפקד פלוגת טנקים וקצין מבצעים; שם גם הוענק לו "אות השירות המבצעי". לאחר שעשה תפקידים אלה בסיני הייתה דעת הממונים עליו, ובמיוחד דעת האלוף אלברט מנדלר זק"ל, נחושה כי גדעון לא ישרת עוד ביחידה קרבית. ולפיכך הועבר לבית-הספר לשריון, שם שימש בתפקיד מפקד קורס נהגים עד שפרצה מלחמת יום-הכיפורים. למרות זאת, היה גדעון בחזית הגולן כבר ערב יום הכיפורים ובפרוץ המלחמה נתמנה לתפקיד סמג"ד בדרגת רב-סרן. בתפקיד זה נלחם במסגרת צבא הקבע עד שנפל ביום הרביעי למלחמה, י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973). באותו יום ליד בוקעתה, כשגדודו לחם בטנקים של הסורים, שעלו עליהם במספרם עשרת מונים, יצא גדעון לחלץ טנקים מנותקים. הטנק שלו נפגע משתי רקטות נגד-טנקים (מרנ"ט) וגדעון נהרג במקום. היחיד שנשאר בחיים היה נהג הטנק. באותו קרב הציל גדעון את חיי הצוות שיצא עמו למשימה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר הרצל, ליד קבר אחיו אדם. השאיר אחריו אישה – ויוי אתה התחתן בט"ו בשבט, תשעה חודשים לפני שנהרג, אם – אונה, אב – משה חיים, שלושה אחים: דניאל, יוסף ובנימין ואחות – ארנונה. בתו גל נולדה לאחר נופלו. לימים סיפר עליו מפקד אוגדת השריון, אלוף (מיל') דן לנר: …"הכרתי את רוב החבר'ה משירותם במקומות שונים. אחד מהם היה המ"פ של הבן שלי בסיני, תחת פיקודי. מעניין מה בחורצ'יק כזה חושב זמן קצר לפני המלחמה. הטנקים שלו נעו בדרך והיו צריכים לחצות כביש. כדי לא לפגוע בכביש בשרשראות הכלים, הוא אסף צמיגים והניח אותם על הכביש והטנקים נעו עליהם. אמרתי לו: "גדעון, גדעון, זו מלחמה, סע סע, מה אתה חס על הכביש?" 'לא חס המפקד', השיב לי, 'לא חס אבל יצטרכו לנסוע כאן כלי רכב רבים, להביא אנשים, תגבורת ומזון. צריך לשמור על הכביש' אחר כך הצטערתי שאולי פגעתי בבחור נפלא. זה היה גדעון ויילר מירושלים. הוא נהרג במלחמת יום-הכיפורים. אחיו, אדם, נהרג במלחמת ההתשה עם המצרים. לפעמים סתם כך, פתאום, בלילה או ביום, אני רואה אותו וזה כמו חי." לזכרו של גדעון נוסדו על ידי הוריו וידידים כמה מפעלי הנצחה בארץ: באוניברסיטת "בן-גוריון" בנגב הוקמה, הודות לפעולתו של הפרופסור משה פריבס, אביה של ויוי, קרן מלגות לזכרו, לארבעה סטודנטים יוצאי יחידות שריון; ליד שכונת סנהדריה בירושלים, ביער בתי-הכנסת המאוחדים (השמרניים), קבעו מקום לזכרו; מלגה על שם גדעון שתוענק לבוגר הפנימייה הצבאית באוניברסיטת חיפה, על הצטיינותו בלימודי המזרח, נוסדה על ידי חברי מרכז-הרבנים-המתקדמים בארה"ב; מלגה מלאה לצמיתות בבית-הספר הימי במבואות ים נתרמה על ידי אגודת החבל הימי לישראל בדרום אפריקה; חוג למשניות המתכנס שלש פעמים בשבוע בלשכה הראשית של הקרן הקיימת לישראל. לזכרו ולזכר אחיו אדם, קיימים מפעלי הנצחה כדלקמן: גן אדם וגדעון ויילר באילת, המשמש שטח-נופש ומגרש-משחקים; ברחבת ויילר (ע"ש אדם וגדעון) ביער ירושלים מטעם הקרן הקיימת, נוספה פינת מרגוע לזכר גדעון; הרצאות-אורח של תלמידי חכמים ב"היברו יוניון קולג'" בירושלים ומדור לשאלות ותשובות וספרי הלכה בספריית הקולג'; מפעלים אלה נתרמו על ידי ההורים. בבית-הספר התיכון-המקיף "דנמרק" בירושלים הוקם על שמם חדר עיון ונתרמו מלגות מקרן העזרה של קהילת "מבקשי דרך". נמצא גם מדור לספרי שאלות ותשובות בישיבת "נתיב מאיר" בירושלים, שנתרם על ידי אלמוני; מהנצחות בחוץ לארץ לזכר גדעון נציין רק: חמש מלגות בבית-הספר לילדי כושים על שם מ. ח. ויילר בפרוור העוני אלכסנדרה, יוהנסבורג, מטעם נשי הקהילה הפרוגרסיבית המאוחדת שם; חדר זיכרון במחנה לילדים ומבוגרים מטעם הקהילה וחדר בבית-הספר היהודי בבולביו, רודזיה; כל ההנצחות הללו מעלות את זכרו של גדעון זק"ל יום-יום, שנה-שנה.
