בן משה חיים ואונה. נולד בה' בתשרי תש"ה (22.9.1944) ביוהנסבורג בדרום אפריקה. בבית אביו רכש אדם, עם אחיו ואחותו, את האהבה למורשת היהדות ולציונות בכלל ולארץ ישראל בפרט, ואת הידיעה כי כל בני האדם (כולל הכושים הנרדפים והמופלים לרעה) הם שווי זכויות. הוא למד בבית ספר יסודי ובו בזמן גם בבית הספר העברי שליד בית הכנסת "בית ישראל", בו כיהן אביו כרב ראשי. בגיל שתים-עשרה נסע לראשונה לישראל ועשה ארבעה חודשים בקבוצת אושה. הארץ השאירה עליו רושם רב וכאשר חזר הפציר, יחד עם אחיו ואחותו, בהוריו לעלות לארץ. בטכס הבר מצוה שלו ביוהנסבורג אמר לו אביו כי הוא "מקדיש" אותו לישראל ובאותה שנה עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בקבוצת אושה. שנתיים עשו בקיבוץ ואחרי כן עברו לחיפה, אך הקשר עם הקיבוץ לא נותק. האב תרם את הכסף שקיבל כשי פרידה מקהילתו ביוהנסבורג לבניית מועדון נוער על שם אמו. בשנת 1964 עברה המשפחה לירושלים. האב היה משוכנע כי מאבקה של מדינת ישראל הוא בבחינת "מלחמת מצווה" ולכן החליט, לפני עלייתם ארצה, לשלוח את הבנים ללמוד בבתי ספר צבאיים. הבן הבכור גמר את בית הספר לקציני ים בעכו ושירת בחיל הים כסגן מפקד צוללת ואילו אדם הצטרף לפנימיה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה וכמוהו גם אחיו גדעון ובנימין בבוא זמנם. אחיו יוסף שירת כמפקד פלוגה בשריון. אדם התגייס לצה"ל בסוף אוגוסט 1962 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות עבר קורס צניחה, קורס קצינים וקורס קציני שריון ונתמנה מפקד מחלקה. הוא היה מצעירי הקצינים ומהבכירים שבהם. כאשר הוחלט על קליטת הפטונים, נבחר אדם לצוות הקצינים שיקים את הגדוד החדש, בזכות הערכתם של מפקדיו, שראו בו: "קצין בעל אישיות המשפיעה בחיוב בחברה, בוגר ברוחו, אחראי בכל השטחים ובעל מרץ ויוזמה". לפי דרישת מפקדת הגיס הועבר אדם להדרכת טירוני שריון והצטיין בגישתו האנושית והחיילית גם יחד אל פקודיו. בשנת 1966 השתחרר מן השירות ויצא ללמוד יחסים בינלאומיים באוניברסיטת סאסקס באנגליה. הפרופסור דוד ויטל, ראש החוג ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת בר-אילן, שבפיקוחו למד אדם באנגליה, אמר כי בחריצותו הבלתי רגילה ובהתמדתו פיאר אדם את שם ישראל. בימי הכוננות והמתח של מלחמת ששת הימים עשה אדם מאמצים נואשים לשוב ארצה, ולבסוף הצליח להסתנן למטוס, ללא דרכון וכרטיס. מיד כשהגיע נסע לחפש את גדודו, ואפילו לא טרח לבקר קודם בבית הוריו. הוא השתתף במלחמה והמשיך לשרת כמ"פ בגדוד עוד חודשיים. למרות שהמלחמה יצרה קשר חדש בינו לבין הארץ, ורוב זמנו הקדיש לבקר במשפחות חבריו השכולות, נסע אדם חזרה לאנגליה להמשיך בלימודיו. לחברו הטוב כתב: ". . . אני שומע מהחבר'ה שעובדים כל כך קשה במילואים ומשבשים את לימודיהם ואני מתלבט על הדרך, לא של העתיד הרחוק אלא של העתיד הקרוב. האם נהרגים חבר'ה יום יום?" ובמכתב אחר: "… מה שאני מבקש ממך הוא לכתוב לי, אם וכאשר ייראה לך שאנו חוזרים למצב רציני מאוד, על מנת שלא אתפס כאן שוב כשיש ממש מלחמה בארץ. אני לא מאחל לאויב הכי גדול שלי סיוט כזה!" לאחר שתי שנות לימוד באנגליה החליט אדם לשוב ארצה, ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. שנה למד בה והספיק לסיים את לימודיו בכלכלה ובמדעי המדינה. באותה שנה נתבקש על ידי האלוף ישראל טל לחזור ולשרת בשירות קבע. הוא נענה להצעת מפקדו והוצב כמ"פ טנקים בסיני. ימים רבים בילה עם חבריו שם ומיעט לבוא לביתו. בחופשותיו האחרונות ניכרו בו סימני דאגה ומתיחות. ביום כ"ד באדר ב' תש"ל (31.3.1970), נפל סרן אדם על משמרתו, כאשר פיקד על סיור בגזרה הצפונית של התעלה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות שעל הר הרצל בירושלים. הוא הועלה לדרגת רס"ן לאחר נפילתו, כי כבר שרת בתקן רב-סרן בתקופה האחרונה. ליד הקבר הספיד אותו האלוף שלמה להט ואמר: "לצה"ל ולי אבד מפקד ואדם שצפן בתוכו עתיד… אדם נמנה עם קומץ הקצינים הראשונים, שהעניקו לנו את ההיכרות והידע של טנק הפטון. אני זוכר את דרך הדרכתו המסודרת והקנאות לדיוק ואת המסירות שאפיינו את עבודתו. אני משוכנע שבכך חסך חיי רבים מחניכיו. הוא חזר אלינו לפני מספר חודשים והסביר לי שביקש להצטרף אלינו, כי לדעתו השירות בסיני הוא השירות הנעלה והנאמן ביותר שניתן לשרת כיום את עם ישראל. שמחתי על הצטרפותו אלינו ואמרתי שלא תמיד מצטרפים אלינו הטובים ביותר. הוא היה אחד מאלה ועל כך גדלה שמחתי. מפקדו בגדוד ביקש מאדם לא לצאת לסיור זה – סיורו האחרון. אולם שלימותו המוסרית לא אפשרה לו להסכים שמישהו מפקודיו יסתכן בסכנה אשר הוא עדיין לא הסתכן בה וכך נפל". להנצחת שמו יש מספר מפעלי הנצחה: מלגה שנקבעה לצמיתות הניתנת מדי שבע שנים ע"י איגוד הנשים של הקהילה הפרוגרסיבית המאוחדת ביוהנסבורג לילד כושי הלומד בבית הספר ע"ש מ.ח. ויילר בונגלו הנושא את שמו שנתרם על ידי איגוד הגברים של הקהילה הנ"ל למחנה נופש לילדים מעוטי יכולת במחוז נטל בדרום אפריקה; מיניבוס מיח"א להסעת ילדים חירשים-אלמים, שנתרם על ידי הסבתא, לאה גלמן מבולאבאיו שברודזיה; מרכז נופש ביער ירושלים ומגרש משחקים שהוקם על ידי קק"ל בכספי תרומות של ידידי המשפחה ברחבי העולם; מילגה לשנה אחת לישראלי שלומד בפאריס על ידי "כל ישראל חברים;" לוחית על שמו שנקבעה במושב הזקנים ביוהנסבורג; לוחית שנקבעה בבית הספר היומי היהודי "כרמל" בבולאבאיו (רודזיה) בתרומת הסבתא לאה גלמן; לוחית זכרון שנקבעה בטמפל "בית אל" שבלונג איילנד, אשר הוקם על ידי הרב סנדראו, וכן בבית הכנסת "בית אמת" בשיקגו; קרן "בר-מצוה" בבית הכנסת "מבקשי דרך" בירושלים, לשם קניית ספר לכל מי שיגיע למצוות; קרן עזרה מטעם בית הכנסת הנ"ל, הנותנת מענקים כספיים לילדים מעוטי יכולת בבית הספר התיכון המקיף ע"ש דנמרק בירושלים. מדי שנה ביום השריון נערך טכס חלוקת המענקים למסיימי כיתות ח'-י"ב; גן של מאה עצים ותעודת הרשמה ב"ספר הזהב" של הקק"ל נתרם על ידי ועדת הקק"ל בקליבלנד שבארה"ב; מלגה לצמיתות מטעם האיגוד הארצי של נשי בתי הכנסת הפרוגרסיביים בדרום אפריקה, בבית הספר התיכון ליאו-בק בחיפה, ניתנת בכל שנה לתלמיד נבחר; מלגה מלאה לצמיתות בבית הספר לקציני ים בעכו, נתרמה על ידי אגודת ידידי החבל הימי בדרום אפריקה; פרס מחקר על שמו באוניברסיטת סאסקס באנגליה, נתרם על ידי משפחתו; "נוה אדם", השם אותו נתנו בני המשפחה לבית מגוריהם באבו-טור; חוג לגמרא על שמו, המתכנס פעם בשבוע בבית "עתיד" של התנועה הקונסרבטיבית בירושלים; כן נתפרסמו מאמרי הערכה לזכרו בעיתונים רבים בארץ ובחו"ל. אחרי שנהרג אחיו רס"ן גדעון בבלימת האויב במלחמת יום הכיפורים הוקמו מפעלים הנושאים את שם שניהם בצוותא כגון: גן אדם וגדעון ויילר באילת, המהווה שטח נופש ומגרש משחקים; הרצאות עונג שבת של פרופסורים במדעי היהדות ו"היברו יוניון קולג'" בירושלים – שניהם הוקמו על ידי האב; חדר עיון על שם שניהם בבית הספר דנמרק; פרס שנתי לשני תלמידים בפנימייה הצבאית על הצטיינותם בלימודי המזרח, נוסד על ידי חברי מרכז הרבנים המתקדמים בארה"ב; מדור לספרי "שאלות ותשובות" נמצא בישיבת "נתיב מאיר" בירושלים, נתרם על ידי אלמוני.
