וייזל, דוד

בן שיינדל ומנדל זאב. נולד בשנת תרס"ח (1908) בעיר אלשורונה שבהונגריה. סבו, ר' דוד יגר, שעל שמו נקרא, היה איש ירא אלוהים, מפורסם בכל הסביבה בעושרו הרב וגם במעשיו הטובים למען הכלל. אביו, ששימש גבאי הקהילה, עסק בתורה יומם ולילה ואמו דאגה לפרנסת הבית. דוד נתחנך בביתו לאהבה לארץ-ישראל וליהדות ומילדותו ניכרו בו כשרונות רבים. עודנו עול ימים והוא בקי בש"ס ופוסקים, מתפלפל בהלכה עם גדולי תורה והללו גומרים את ההלל על חריפות מוחו ובקיאותו הגדולה בתלמוד. ואולם נפשו חשקה גם בהשכלה. הוא נכנס לבית ספר ממשלתי וגם שם הצטיין בלימודיו. עניין מיוחד גילה בספרות העברית ועם זאת גם ניגן בכינור. בשנת 1924 עלה עם אחיותיו לארץ-ישראל. בארץ למד מסגרות ונעשה מומחה במקצוע. הוא רווה נחת בעבודתו ושמחתו רבה היתה כשגם הוריו הגיעו לארץ-ישראל. ביום שישי, י' באב תרפ"ט, נסע לצפת כדי לשכן את הוריו בדירה חדשה וביום ראשון חזר לעבודתו בחיפה. באותו שבוע פרצו מאורעות הדמים ודוד נטל חלק בהגנה על רחוב נצרת שהותקף על ידי ערבים. באחד הימים, בשובו אחר-הצהריים מעבודתו במושבה הגרמנית, התנפלו עליו פורעים ערבים ולאחר מאבק גברו עליו ודקרוהו בכל גופו. ביום כ"א באב תרפ"ט (27.8.1929), למחרת פציעתו, נפטר. הניח הורים ואחיות בארץ. דוד הונצח בספר "יזכור לחללי תרפ"ט".