ויזל, נדב

בן שרה-סוניה ואלקנה. נולד ביום כ' בתמוז תרע"ז (10.7.1917) בקהיר. אביו, בן למשפחת פליטים שהגיעו למצרים מדרום אוקראינה, היה מפעילי ההסתדרות הציונית והקרן הקיימת לישראל במצרים. אמו הגיעה לשם כמורה בשליחות בית-הספר "אליאנס" שבצרפת. בשנת 1919 עלתה המשפחה לארץ-ישראל והתישבה בירושלים. ב-1926 התקבל האב לעבודה בתל-אביב ואז עברה המשפחה לעיר זו. בתל-אביב סיים נדב בית-ספר יסודי, המשיך ללמוד בגימנסיה "נורדיה" וכעבור שנה עבר לבית-הספר החקלאי בבן-שמן ובו סיים את לימודיו. הוא הצטרף ל"שומר הצעיר" והיה חבר פעיל בקני תנועה זו בתל-אביב ובבן-שמן. וכשעברה המשפחה לחיפה הדריך בגדוד "משמר העמק" בחיפה. לאחר גמר לימודיו בבן-שמן הצטרף לקומונה בתל-אביב ועבד כפועל בניין. אחרי פרוץ מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט התגייס כנוטר למשטרת הישובים העבריים ביקנעם והתנדב למבצע גדר הצפון שבגבול לבנון. לאחר התגבשות גרעין קיבוץ א"י ג' של השומר הצעיר במשמר העמק, הצטרף נדב לגרעין זה ונשלח עם חבריו אל הפלוגה שעשתה הכשרתה במושבה בית גן בגליל העליון. שם חלה בטיפוס ועבר תקופה קשה בבית החולים בצפת. עד פרוץ מלחמת העולם השניה היה חבר בקיבוץ א"י ג' בראשון לציון (היום קיבוץ חצור). כשפרצה מלחמת העולם השנייה התנדב לחיל-התותחנים והוצב ליחידה שאיבטחה את מפרץ חיפה והנמל. בכ"ח בכסלו תש"ג (7.1.1942), בהיותו בתפקיד, אירע בסביבתו שוד מזויין והוא הצטרף לרודפים אחרי השודד. השודד פתח באש ונדב נהרג במקום. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות בראשון לציון. שמו הונצח בדפי זיכרון שהוציאו חבריו בקיבוץ חצור.