ויזל, משה (“מוישלה”)

בן איזיק ופנינה. נולד ביום ט"ז בשבט תרצ"ט (5.2.1939) בפראג אשר בצ'כיה. בזמן מלחמת העולם השנייה שהה בהונגריה תחת שלטון הנאצים. הוריו ניספו בשואה. עלה לארץ במסגרת "עליית הנוער" בשנת 1948 ומשה נכנס למוסד "הדסים" ולמד שם שנה אחת; לאחר מכן למד וסיים את לימודיו במוסד "אהבה". בהיותו ילד, כשהיה חניך במוסד "אהבה" היה אוהב לצייר ואף זכה בפרס בינלאומי לציורי ילדים. אחרי שגמר את לימודיו התיכוניים במוסד "נעמן" בקיבוץ עין-המפרץ גויס לצה"ל ושירת בחיל הצנחנים. בזמן השירות זכה באליפות צה"ל בריצה למרחקים ארוכים. אחרי שירותו היה מדריך בתנועת "השומר הצעיר". מתחילה היה איש קיבוץ ולאחר שעזב את הקיבוץ עבד במעבדה המכנית של הטכניון העברי בחיפה. עמד בבחינות הבגרות האכסטרניות ונרשם לפקולטה לארכיטקטורה בטכניון ולמד שם כמעט ארבע שנים. בשנות לימודיו עבד כדי למצוא את לחמו ושימש רכז התעסוקה באגודת הסטודנטים של המוסד, היה מתקיים משיעורים פרטיים והיה נהג ב"אגד". היה מרבה בטיולים בג'יפים ברחבי הנגב. במשך שש השנים של שירותו שירת בסיירת הצנחנים. לאחר מכן היה יוצא למילואים מדי פעם וגם במלחמת ששת הימים נמצא במסגרת זו ועמה השתתף בקרבות על שחרור ירושלים בימי המלחמה. ביום הששי לקרבות, הוא ב' בסיון תשכ"ז (10.6.1967), נפל בקרב שנערך ברמת הגולן בצאתו לקראת האויב נפגע מצרור האויב אחרי שגילה גבורה ונכונות הקרבה. הניח אשה. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי אשר בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בצד הדרך אל-על – בוטמיה הוצב גוש של אבן בזלת ועליו חקוק סיפור נפלו – גלעד לזכרו. ביום השנה לנפלו הוצא לאור ספר לזכרו הנושא את שמו. בספר "החודש הארוך ביותר" לד"ר מ' בר-זוהר ואף בספר "צנחנים מסיני ועד גולן" הוזכר שמו. בילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל – "גוילי אש", כרך ד' – הובא מעזבונו.