וידנפלד (פלד), יעקב (קובי, וידי)

יעקב (קובי, וידי), בן שושנה וזאב, נולד ביום י"ז בחשון תשי"ג (5.11.1952) באילת-השחר. הוא למד בבית-הספר היסודי "מבוא הגליל" בקיבוץ והמשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון "עירון" בחדרה ובבית-הספר הטכני של חיל-האוויר בחיפה. יעקב היה תלמיד נבון ואהוב על מוריו ועל חבריו. הוא נמנה עם חניכי תנועת הנוער העובד והלומד. הייתה בו אהבה עזה לטבע, לחי ולצומח, ולפיכך הרבה לקרוא ולעיין בספרי בוטניקה. הוא הרבה בפעילות גופנית כדי לשמור על כושרו ועל עירנותו, אהב לטייל, אהב לקלוע למטרה, לשחק טניס, לעסוק במלאכת יד, לבנות טיסנים ולשקוד על שכלולים שונים באבזרי הבית, והפיק הנאה רבה מעבודתו וממעשי ידיו. הוא היה חקרן וסקרן, מרבה לבדוק כיצד פועל כל מכשיר וכל כלי, עקשן שלא הרפה מהשאלות עד שנתבררו לו. אהבתו הגדולה ביותר הייתה לרכב על סוסים והוא אף תכנן שלאחר השחרור מהשירות הסדיר יקים חוות-סוסים באחד המשקים ברמת הגולן. יעקב היה אדם אופטימי וחברותי, נוח לבריות, לא ממהר לכעוס, אדיב ועדין נפש. הוא היה ביישן במקצת, מסתגר ומכונס בתוך עצמו וצנוע מאוד. מטבעו היה ישר ודובר אמת ובעל-מצפון. מעולם לא הלך רכיל והיה בעל סוד נאמן. ביחסו לאנשים היה ותרן וסלחן, רחק מריב וביקש את דרך הפשרה. נדיב לב היה, אהב לעזור לזולת וידו רחבה. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו ורחש להם כבוד רב. יעקב גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1970 והוצב לחיל-השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון", בקורס למדריכי מקצועות השריון ובקורס למפקדי טנקי "סנטוריון". הוא היה אחראי ומסור לתפקידו, ושימש דוגמה לחבריו במזגו הטוב ובסבילותו. מפקדו כתב עליו בחוות-דעתו: "יעקב הוא מפקד טנקים טוב, וממלא את תפקידו ברצון רב". על השתתפותו בפעילות מבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". בתקופת שירותו השתדל שלא להדאיג את הוריו, ובמכתבים שכתב הביתה לא סיפר דבר על האימונים הקשים והמפרכים, כדי שלא לצער את בני המשפחה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הייתה יחידתו מוצבת ברמת הגולן. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), לרגלי החרמונית, נפל יעקב בקרב. כוח שריון של הצבא הסורי ניתק אותו משדרת הטנקים שהתקדמה, והטנק שלו ועוד טנק נותרו לבדם באחד הכפרים הנטושים. שני הטנקים ניהלו קרב קשה עם טנקי האויב – יורים, פוגעים, נסוגים-מעט לאחור ומסתתרים מאחורי אחד הבניינים. כך השמיד יעקב שני טנקים ונגמ"ש אחד. כשיצא מן המסתור להמשיך בקרב נפגע ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באילת-השחר. השאיר אחריו אב, אם, אח ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יעקב היה אהוב על פקודיו ועל מפקדיו, תמיד השרה סביבו רוח טובה ומילא את התפקידים שהוטלו עליו במסירות, בנאמנות ובהצטיינות". קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים על דמותו; רשימות, זכרונות, מכתבים ותצלומים.