וידל, ארי (יחיאל)

בן ויויאן ומשה. נולד ביום כ"א באייר תשל"ג (23.5.1973) בחולון. בן בכור למשפחה שומרת מסורת ומצוות, בת שלושה ילדים. ארי גדל והתחנך בחולון. הוא למד בבית-הספר היסודי-דתי "נאות שושנים" ובחטיבת הביניים בישיבת "בני עקיבא" על שם "אדרת". את לימודיו התיכוניים החל בבית-הספר התיכון הדתי "יבנה" וסיים בבית-הספר התיכון "מקווה ישראל" במדור הדתי, במגמה הביולוגית. ארי היה נער יצירתי, שעסק בתחומים רבים. הוא היטיב להתבטא בכתיבת שירים וסיפורים ובציור, אהב מוסיקה וניגן בגיטרה. באירועים חברתיים ניגן וסחף אחריו את הציבור בשירה ובריקודים. בחור דומיננטי, פיקח וחריף, כולו שמחת חיים ותמיד מוקף בידידים ובחברים. ארי שפע הומור, הרבה במעשי קונדס, ותמיד שמר על קיום מסורת ומצוות. לפני גיוסו לצה"ל הציב לעצמו ארי מטרה – לשרת בחטיבת גולני, וכהכנה לכך ערך אימוני כושר וריצות ארוכות. משאת נפשו היתה לתרום ממיטבו לעם ולמדינה. בשלהי חודש נובמבר 1991, גויס ארי לשירות חובה בצה"ל ולבקשתו, הוצב לחטיבת גולני. בתום טירונות ממושכת וקשה נשלח לקורס מ"כים חי"ר. ארי הומלץ לשרת בסגל הפיקודי, אך בחר להצטרף לפלוגה הרובאית המהוללת של גדוד 12, ובמסגרתה המשיך את שירותו, הן בשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה והן בפעילות מבצעית בלבנון. לאחר תקופה הועלה לדרגת סמל. ארי נהג לקחת עמו לסיורים סידור ותפילין, שהניח בתוך אפוד המגן, והקפיד על שמירת השבת. היה לו קשר חם ואוהב עם כל בני משפחתו הרחבה, ועל הוריו היה אומר: "הורי מודאגים, אך הם גם גאים בי". ביום תשעה באב, לפני צאתו למבצע "דין וחשבון", התקשר ארי לאביו וקיבל ממנו היתר לאכול ביום זה. לדברי מפקדו, היה ארי לוחם אמיץ, היתה בו חיוניות רבה ונכונות לכל משימה. הוא שפע שמחת חיים ותמיד היה חיוך נסוך על פניו. ביום ב' באלול תשנ"ג (19.8.1993), נפל ארי בקרב בלבנון. הכוח בו יצא לביצוע מארב לילה, באיזור הכפר אל-פארש, נתקל במטען חבלה בדרכו חזרה. עמו נהרגו שישה חיילים נוספים. בן עשרים היה בנופלו. ארי הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחולון. הותיר אחריו הורים, אח – גיא ואחות – מיטל. לאחר מותו הועלה לדרגת סמ"ר. שר הביטחון יצחק רבין השתתף באבלה של המשפחה וכתב: "סמ"ר ארי יחיאל וידל נתן את חייו למען מולדתו. הוא שירת בגדוד 12 בחיל הרגלים. היה חייל בעל מוטיבציה ורצון נדירים. מסור למשימתו, מעורר הערכה רבה באופן תפקודו. ביצע את תפקידו מתוך אמונה, שימש דוגמה אישית וסחף עמו את כל חבריו". במכתב תנחומים למשפחה, כתב מפקד היחידה: "ארי היה בין טובי לוחמינו. הוא נפל תוך מילוי תפקידו על הגנת יישובי הצפון. אנו נמשיך ללכת באותה מסירות, שאפיינה כל כך את בנכם, וכמוהו נעשה כל מאמץ לשמור ולהגן על בתינו וילדינו". בני משפחתו הנציחו את שמו בספר תורה שנכתב לזכרו של ארי ונתרם לבית הכנסת הרמב"ם בחולון. חייו ודמותו תועדו בסרט וידיאו, בו נשמעות נגינתו ושירתו של ארי.