fbpx
ויגדורוביץ, בנימין

ויגדורוביץ, בנימין


בנימין, בן זלמן, נולד ביום כ' בכסלו תרצ"א (10.12.1930) בצ'כוסלובקיה. למד בבית ספר עממי. צ'כוסלובקיה נוצרה לאחר מלחמת העולם הראשונה, לאחר פירוק האימפריה האוסטרו-הונגרית, וכללה את השטחים המתועשים ביותר של הממלכה. לאחר חתימת הסכם מינכן בספטמבר 1938 באה הרפובליקה הצ'כוסלובקית אל קצה: סלובקיה זכתה בעצמאות והייתה למדינת חסות של הגרמנים. במרס 1939 פלש הצבא הנאצי לצ'כיה, והיטלר הכריז על "פרוטקטורט" (חסות) בשטחים בהם התגורר מיעוט גרמני: בוהמיה ומורביה. הצבא ההונגרי פלש לקרפטורוס – החלקים הדרומיים של סלובקיה. מאז הכיבוש השתנה גורל היהודים בכל אחד מחלקיה הקודמים של צ'כוסלובקיה. ערב הכיבוש היו בשטחי הפרוטקטורט 136 קהילות יהודיות, ומספר התושבים היהודים היה מעל 110,000. מיד לאחר הכיבוש החל גל מאסרים, הסתות ורדיפות יהודים. היהודים נושלו ממפעליהם וחפצי הערך שלהם נגזלו. בפרוץ מלחמת העולם השנייה, בספטמבר 1939, הוחמר מצב היהודים והחל שלטון הטרור. חופש התנועה שלהם הוגבל, הם פוטרו ממשרותיהם ומנות המזון קוצצו. הארגונים היהודיים, שניסו לארגן את החיים בקהילה ולהכשיר את היהודים לקראת הגירתם, הפכו למכשיר בידי הרשויות הגרמניות ותפקידם הוגדר מחדש. בספטמבר 1941 הגיע מספר היהודים שבאזור השליטה הגרמני ל-88,000 נפש והם נצטוו לענוד טלאי צהוב. מאז, חיו בבידוד מוחלט. מנובמבר 1941 ועד מרס 1945 הובלו כ-73,000 יהודים מהפרוטקטורט למחנה טרזינשטט, ומשם לאושוויץ ולמחנות השמדה אחרים. מעטים בלבד שרדו. לא ידוע להיכן נשלחו בני משפחתו של בנימין. מכולם רק בנימין הצליח להינצל ובתום המלחמה צורף ל"עליית הנוער". ב-15 ביולי 1947 הגיע לארץ באונייה "לטרון". מיד בהגיעו הצטרף בנימין כחניך לחוות הלימוד לנוער עולה של בית"ר בשוני. חוות שוני בסמוך לבנימינה הייתה בית חווה ערבי שנבנה על יסודות קדומים, אחר כך נרכשה על ידי יהודים, יושבה על ידי גרעין בית"ר, בשנות הארבעים שימשה בסיס אימונים לאצ"ל ובתום מלחמת העולם הייתה לחוות לימוד לנוער עולה. עם בוגריה הראשונים של החווה בשוני הצטרף בנימין לשורות האצ"ל ולחם במלחמת העצמאות. הוא התגייס ב-6 ביולי 1948 לגדוד 57 ואחר עבר לגדוד 35. יחידתו צורפה לחטיבת "אלכסנדרוני" – חטיבה מספר 3 ב"הגנה". בנימין השתלם במהירות ביסודות הלחימה של החטיבה. כחובש פלוגתי היה עליו להגיש עזרה ראשונה לנפגעים, והוא מילא את תפקידו במסירות ובחירוף נפש. בייחוד הצטיין בקרב על יפו אשר בו, מלבד תפקידו כחובש, לחם בקרב פנים אל פנים ובשימוש נועז ברימונים בטווח קצר הציל את חיי חבריו. כן השתתף בלחימה ברמלה ואשדוד. בסוף יולי 1948 השתתף בנימין במבצע "שוטר". במהלך קרבות "עשרת הימים" הוקדשו מאמצי חטיבת "אלכסנדרוני" לפעילות בגזרתה הדרומית, והערבים ניצלו זאת לביסוס מערך הגנה ברכסים המערביים של הכרמל, בגזרתה הצפונית של החטיבה. שלושת הכפרים הערביים עין ע'זאל, ג'בע ואיגז'ים (כיום אזור המושבים עין אילה, עופר וכרם מהר"ל), שכונו "המשולש הקטן", היו למובלעת ערבית עוינת אשר חלשה על כביש החוף, בקטע שבין זכרון יעקב לחיפה. בנצלם את השטח ההררי הנוח להגנה התבצרו ערביי הכפרים בגזרה, והטרידו את התחבורה היהודית שעברה באזור. בגבור החשש כי הכפרים יהוו בסיס קדמי לצבא העיראקי הפולש שחנה במורדות השומרון, ובשל הצורך הדחוף לפתוח את הכביש החיוני לתנועה, הוחלט לכבוש את הכפרים. לאור כניסת ההפוגה לתוקפה הוחלט להסוות את המבצע כפעולה משטרתית ולא צבאית, על כן ניתן לה השם – "שוטר". למבצע הוקצו מספר יחידות מחטיבות "אלכסנדרוני", "כרמלי" ו"גולני", בסיוע ארטילריה, שריון ואף מטוסים. בליל 24/25 ביולי 1948 תקפו הכוחות הישראלים בו זמנית מדרום ומצפון. תחילה הופצצו הכפרים על ידי מטוסי חיל האוויר והורעשו בתותחים ובמרגמות. לאחר פעולת הריכוך הסתערו הלוחמים על הכפר עין ע'זאל וכבשו אותו ואת סביבתו. אך הערבים, מנוסים בתנאי השטח, גילו התנגדות עיקשת, התבצרו בגבעות ואף הזעיקו תגבורת. רק לאחר יומיים של לחימה עזה, בבוקר יום 26 ביולי 1948, הוכרע הקרב. האזור העוין בלב מדינת ישראל נכבש, הדרך לחיפה נפתחה, והכפרים ננטשו. בקרב בעין ע'זאל ביום י"ח בתמוז תש"ח (25.7.1948) נפל בנימין. בן שמונה-עשרה בנפלו. בנימין הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנתניה. החלל הינו "נצר אחרון". חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.

כובד על ידי

דילוג לתוכן