וולק, אריה

אריה, בן סוניה וליפא, נולד ביום כ"ז באדר תש"ט (28.3.1949) בקובל שבברית המועצות, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשי"ז (1957). הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם ויצמן בחולון ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי "אורט-טכניקום" בגבעתיים, במגמה למכונאות, והתמחה באווירונוטיקה. אריה היה תלמיד חרוץ ושקדן, והצטיין במקצועות הריאליים. נושא עבודת הגמר שלו בבית-הספר התיכון היה: תכנון מערכת מדפים מחורצים למטוס הסילון "קומודור ג'ט". הוא היה אהוב על מוריו ועל חבריו. היה לו חוש הומור והוא אהב להתלוצץ ולהתבדח, והיה תמיד אופטימי ועליז. להוריו היה בן מסור ונהג בהם כבוד. אריה גויס לצה"ל במחצית מאי 1970 והתנדב לשרת בחיל השריון, החיל שעליו הייתה גאותו. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון" ובקורס למפקדי טנקים. הוא היה חייל אחראי ומפקד מסור לתפקידו ודואג לחייליו וכל פקודיו אהבוהו. הוא לא התנשא עליהם ותמיד ידע להושיט להם עזרה וסיוע בכל מלאכת אחזקת הטנקים. בתעודת השחרור שניתנה לו, כשהשתחרר מהשירות הצבאי הסדיר נכתב: "אריה הוא מפקד טוב. הוא מילא את תפקידו לשביעת רצון מפקדיו. התנהגותו הייתה התנהגות למופת". לאחר ששוחרר משירות סדיר נתקבל אריה לעבודה כהנדסאי אווירונוטיקה בתעשייה האווירית. הממונים עליו שיבחוהו על חריצותו ועל מסירותו, על מרצו ועל בקיאותו. אריה היה חברותי, סלחן וותרן ונוח לבריות. מטבעו היה טוב-לב ונדיב, ומוכן תמיד לעזור לזולת. הכל הכירוהו כאדם עדין-נפש, נעים הליכות וצנוע. ישר-דרך היה, איש מוסר, טהר הליכות ובעל מצפון, גלוי-לב ואיש אמת. במלחמת יום הכיפורים השתתף אריה בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בסיני. בקרב שהתחולל ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), בציר "עפרה-סנטימנט", ליד מעברי הגידי, בשעה שהטנק שלו היה בעמדת אש וירה לעבר האויב, פגע פגז בצריח הטנק ואריה נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחולון. השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב סמל.