וולקוביץ, שוע

שוע, בן פולה ויעקב, נולד ביום כ"ז באלול תשי"ג (7.9.1953) בתל-אביב. ולמד בבית הספר היסודי "רמז" בבני-ברק ובבית-הספר התיכון החקלאי "הכפר-הירוק". שוע היה נער חברותי וחביב. הוא רכש לו הרבה חברים וידידים, כיוון שהיה טוב לב, ישר ורודף צדק. הסדר והאחריות היו נר לרגליו תמיד. בתקופה שלמד בכפר הירוק נהג להקדיש שעות רבות מזמנו החופשי אחרי הלימודים לטיפול בבעלי החיים ובבעלי כנף בפינת החי בכפר. שוע היה נער יפה תואר, מסודר ומקפיד על הופעתו החיצונית. בכיתה היה השקדן והמנומס בין התלמידים ועל-כן התחבב מאוד על מוריו ועל מחנכיו. בתקופת בחינות הבגרות התרשמו חבריו מאוד מן השקט הנפשי שלו, מאישיותו המיוחדת ומיכולתו לשמור על שלוותו ועל רוחו הטובה אף בימי המתח של ערב בחינות הבגרות. זמן קצר לפני הגיוס לצבא התעורר ויכוח בקרב קבוצת החברים, אם לשרת ביחידה קרבית או בעורף. בוויכוח הכריע שוע את הכף כאשר אמר לחבריו: "אני אתן את המכסימום". שוע גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1971 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורסים שונים במקצועות השריון וסיים בהצלחה קורס מפקדי טנקים. בתקופות האימונים הקשים, בקורסים השונים ובשדה, היה שוע לעזר רב לחבריו ולא חדל לעודדם. בקרב חבריו ליחידה נודע בסיסמתו: "אני שואף להשיג תמיד את המכסימום;" ואמנם, כך אמר וכך קיים. שוע היה קשור מאוד למשפחתו. בכל חופשה שנתנה לו מיהר הביתה כדי להיות בחיק המשפחה ושיתפם בחוויות שעברו עליו בצבא. הוא הקדיש גם זמן רב לחבריו הרבים, שלא נפרד מהם מאותו זמן שלמדו יחד בבית-הספר החקלאי ועד לימי מלחמת יום הכיפורים. ביום הכיפורים תשל"ד היה שוע מפקד טנק בגזרה המרכזית של תעלת סואץ. הוא לחם במסגרת עוצבת שריון שנאבקה כדי לבלום את התקפות המצרים שצלחו את התעלה. שוע נפגע ונהרג ביומה הראשון של המלחמה, י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973). תחילה הוכרז כחלל שמקום קבורתו לא נודע, אך לימים נמצאה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, כי לפני מותו השמיד שוע בטנק שלו כלי רכב רבים של האויב. לפני שנכנס לשטח הלחימה, אמר לצוות הטנק שלו: "אל תיכנסו לפאניקה אם אפגע". הוא השרה על אנשיו אומץ-לב. בעלון של מחזור 1971 בבית-הספר "הכפר-הירוק", נכלל פרק לזכרו של שוע.