וולפסון, יובל

בן זאב ולאה. נולד ביום כ"ז בסיון תש"ח (5.7.1948) בשדמות- דבורה שבגליל התחתון. את שש שנות-לימודיו הראשונות עשה בשדמות-דבורה ואחרי-כן סיים את לימודיו היסודיים בבית- הספר החקלאי 'כדורי'. השלים שלוש שנות-לימוד נוספות בבית- הספר 'אורט' שבנתניה, כשהוא משתלם בלימודי מקצוע המלונאות, בענף הטבחות. כן התחיל ללמוד את מקצוע 'מנהל בתי-מלון', במסגרת לימודי-חוץ של הטכניון שבחיפה. יובל, שגדל והתחנך במושב שבגליל התחתון, היה קשור מאוד לסביבה, לנוף ולחקלאות. עוד מילדות אהב לטפל בבעלי-החיים שבמשק, ובעיקר אהב לטייל בכל רחבי-הארץ. אהבתו למרחבים ורצונו בעצמאות הנחו אותו בבחירת כיוון לימודיו התיכוניים: הוא רצה לצאת למרחבי הים, שם קיוה למצוא את סיפוקו. יובל בחר בדרך מקורית – הוא פנה ללימודי טבחות במקצוע המלונאות, מתוך כונה להצטרף עם תום לימודיו לצי. בשנה שקדמה לשירותו הצבאי עבד יובל כטבח-מלונאי על האניה 'א.ק. ירושלים'. את זמנו הפנוי הקדיש לתחביביו הקבועים – צעדות וטיולים, קריאה בספרים ובעיקר צילום. יובל גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1966 והוצב לחיל-ההספקה. בראשית דרכו הצבאית שירת בבסיס-הובלה. כעבור שנה השתלם בקורס-קצינים בסיסי ולאחריו בקורס קציני – הספקה בסיסי. לאחר תום הקורסים שירת יובל באזורים שונים בארץ: עם תום שירותו הסדיר התנדב יובל לצבא-הקבע ועלה בסולם הדרגות עד לדרגת רס"נ. בסוף שנת 1971 השתלם יובל גם בקורס-צניחה. הוא המשיך לשרת כקצין-הספקה. הוא היה מפקד ענף הבישול, מופקד על ענייני הדרכה בענף זה; שימש כקצין-הובלה בפיקוד הצפון וכקצין- הספקה ביחידות שונות. בעיקר התגאה יובל בעבודתו בעת שירותו כמפקד בית-הספר לבישול. הוא שקד על קידום בית-הספר ועל העלאת רמתו ומעמדו. יחד-עם-זאת דאג לחניכים עצמם, העניק טיפול אישי ומסור לכל אחד ואחד, שם דגש בחייל כפרט ואף מצא לנכון לכלול במסגרת שיקוליו גם את ראיית עתידו האישי-המקצועי של חניכו. וכך השפיע רבות על אופי בית-הספר, על רמת חניכיו ומיומנותם. לבסוף הוצב לשרת במפקדת פיקוד הגדנ"ע. מפקדיו העריכוהו כקצין מוכשר ובעל יחס חם אל פקודיו, כחבר נאמן למפקדים ולפקודים ביחידות השונות ששירת בהן, כקצין בעל יזמה, חרוץ ובקיא בתפקידיו. לצד עבודתו הרבה והמסורה במסגרת הצבאית הקדיש יובל את כל זמנו למשפחתו. הוא נשא לאישה את בת מושבו – צופיה (צופי), ליוה אותה בעת לימודיה בבית-הספר לעבודה סוציאלית, לקח חלק פעיל בלימודיה ותרם להם לא-מעט מניסיונו האישי. את כל זמנו הקדיש לילדיו – כרמל וברקאי. ביום ז' בתשרי תשל"ו (12.9.1975) נפגע יובל בתאונה בצומת חב"ד ונפל במילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבשדמות-דבורה. השאיר אחריו אישה, בן ובת, הורים ושלושה אחים. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "… אנו, חבריו לעבודה, התרשמנו במיוחד ממידת היושר שלו, וכן מלבו החם ומהאמת הפנימית שבו. יובל עסק בצה"ל בתפקיד שחשיבותו עולה על יוקרתו. אחרים באותו תפקיד נכשלים בהתבטלות ובאי- ביטחון. יובל עשה את תפקידו בהזדהות ובאמונה פנימית שאין להן דוגמא ומשל".