וולף, מאיר (פרדי)

בן גוטה ומשה, נולד ביום ה' באדר א' תרפ"ז (7.2.1927) בעיר פרנקפורט ע"נ מיין, גרמניה, בבית שומרי-דת. סיים ארבע כיתות גימנסיה. בזכות גילו הצעיר הורשה לצאת את גרמניה במסגרת "עליית-הנוער" בשעה שהמלחמה כבר גברה מאוד. מאיר עלה לארץ ביום 1.1.1941. שלוש שנים שהה בהכשרה בכפר-נוער דתי ושם התמחה בנגרות-רהיטים. אחר-כך הצטרף עם גרעינו לקיבוץ שלוחות ליד פרדס חנה. מאיר היה חבר ב"הגנה" ונפצע בשעת התקפת האנגלים על גבעת חיים בשנת 1945. עם תחילת מלחמת- העצמאות התנדב לחטיבת "אלכסנדרוני", וכעבור חודש כבר עלה לדרגת מ"כ. בפעם הראשונה נפצע ליד טול-כרם ושכב שבועות מספר בבית-החולים. הקיבוץ אמר להשתדל למען שחרורו, אך הוא סירב ואמר: "כל עוד נמצאים הפולשים בארץ, לא אשתחרר". לקראת מבצע "חורב" ירד מאיר עם החטיבה לדרום. במסגרת מבצע "חורב", נערך מבצע "חיסול" נגד "כיס פלוג'ה", שבו היתה נצורה חטיבה מצרית. ההתקפה נערכה על אגפו המזרחי של ה"כיס", באזור עיראק אל-מנשיה. כוחות "אלכסנדרוני" פרצו לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים, תקפו נגד ואילצו את כוחותינו לסגת. חלק מהכוח נלכד בתוך הכפר. בקרב זה נפל, ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948). מאיר נפצע קשה אך גם בשוכבו על הארץ הוסיף להטעין את מחסניות חבריו עד לרגעיו האחרונים. נקבר בפלוג'ה. ביום כ"ז בכסלו תש"י (18.12.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.