וולף, חיים

חיים, בן פרידה ויצחק, מניצולי השואה, נולד ביום כ' באב תש"ט (15.8.1949) ברומניה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשי"ט (1959). הוא החל את לימודיו בעיר מולדתו, המשיך ללמוד במשמר הים, ואחרי-כן למד בבית-הספר המקצועי על-שם יוסף שפרינצק ובפנימייה התיכונית בבית וגן בירושלים. חיים גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1967 והוצב לחיל החימוש. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס למכונאי טנקים, שם הוכשר לתפקיד טכנאי צריח, ובקורס למפקדי כיתות בטנקי "פאטון". את מרבית שירותו הצבאי הסדיר עשה בימי מלחמת ההתשה על גדות תעלת סואץ. חיים היה חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו, אהוב על מפקדיו, מקובל על חבריו החיילים ושימש להם דוגמה במזגו הטוב ובנכונותו לסייע לכל אדם. לאחר ששוחרר מן השירות הצבאי הסדיר עמד בבחינות הבגרות, והשתלם בקורס למדריכי מכונאות במגדיאל. חיים היה חברותי מאוד והאיר פנים לכל אדם. הוא היה כמו אב לחניכיו במגמת המכונאות בבית הספר המקצועי הדתי בטבריה; הייתה לו סבלנות מרובה, דלתו הייתה פתוחה לפניהם והוא הרבה לסייע להם, גם בשעות אחר הצהריים והערב. הכל אהבוהו על שהיה אדיב ומנומס, עדין נפש, נעים הליכות ונוח לבריות. ידיד היה לכל אדם ונהג חיבה בילדים ובמבוגרים כאחד. מטבעו היה טוב לב ונדיב ודומה כי העזרה לזולת הייתה לו כמו חובה. תמיד עשה להשכנת שלום בקרב אנשים ושקד על קירוב יריבים. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים גויס עם יחידתו ונשלח לחזית בסיני. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973), בשעה שעשה באחד החניונים שעל ציר "לכסיקון", נפגע חיים מאש האויב ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנהריה. השאיר אחריו אישה, אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. הוריו תרמו לזכרו ארון קודש ופרוכת לבית-הכנסת "בית הזקנים" בעכו; כן הוכנס ספר תורה לבית-הכנסת שליד בית-הספר המקצועי בטבריה.