וולף, דינה

בת אסתר ושלום חזן. נולדה ביום י' באייר תשי"ח (30.4.1958) ברבט שבמרוקו, בת בכורה להוריה. בשנת 1965 עלתה ארצה עם משפחתה שהתיישבה באשדוד. דינה למדה בבית-הספר היסודי "מוריה" ובבית-הספר התיכון המקיף הדתי ב' במגמה ההומנית והיתה תלמידה טובה מאוד. בשלהי יולי 1976, גויסה לשירות חובה בצה"ל והוצבה בחיל האוויר. בתום הטירונות, ולאחר שהשתלמה בקורס מקצועי, הוצבה ליחידת החיל בתפקיד עובדת חדר בקרה. כעבור זמן יצאה לקורס קצינות ח"ן ושבה אל חיל האוויר בתפקידים שונים. בין תפקידיה – קצינת ח"ן, קצינת ת"ש, ראש מדור תרבות וקצינת ניהול. דינה התקדמה בסולם הדרגות וקיבלה דרגת רב-סרן. מפקדיה העריכוה כ"קצינה מעולה, מפקדת מכוח אישיותה. אופן תפקודה, מסירותה ונכונותה הם מופת ודוגמה לקציני היחידה. קצינה בעלת שיעור קומה, בוגרת, איכותית, חרוצה, בעלת יכולת אישית גבוהה ומוכנות להתמודדות ולעשייה בכל תחום. תפקודה מלווה תמיד בנועם הליכות והתייחסותה לסביבתה אנושית ורגישה. ראויה לתואר קצינה מצטיינת". במכתב הוקרה שקיבלה ממפקדה על תרומתה להצלחת אירועים שנערכו ביחידה, נכתב: "לכל אורך הדרך נהניתי לראות מסירותך הרבה, היענותך ומעבר לכל – התוצאות שהיוו מקור הערכה לכל מי שנהנה משירותי המינהלה בבסיס. קבלי הערכתי לשירות הטוב בשם כל אלה הנהנים ממנו". דינה היתה אחת משתי הקצינות הראשונות שלמדו במכללה לפיקוד ומטה של צה"ל. היא סיימה את לימודי התואר הראשון בהיסטוריה כללית באוניברסיטת בר אילן, ודיברה עברית, אנגלית וצרפתית על בוריין. כאות הצטיינות על שירותה נכללה בפמליית ראש הממשלה, יצחק שמיר, בסיורו בחו"ל. בשנת 1979 נישאה לצבי, בן שכונתה, אותו הכירה בגיל שתים עשרה. בני הזוג ומשפחותיהם היוו בקשריהם סמל לאחווה ומיזוג גלויות. בצד היותם אנשי צבא הקבע, טיפחו צבי ודינה את בנותיהם מורן ומעיין ואת בנם עמי, הקרוי על שם אחיה של דינה, שנפל כקצין קשר בחטיבת השריון, כשנה לאחר נישואיהם. לאחר נפילת אחיה, תמכה דינה בבני משפחתה ככל יכולתה. ביום כ' בכסלו תשנ"ד (3.12.1993) נספו צבי ודינה, שהיתה בחודשי הריונה האחרונים, בתאונת דרכים, שאירעה בעת שעשו דרכם לביתם באשדוד. ילדיהם, שהיו עמם ברכב, נפצעו. דינה וצבי הובאו למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד. בת שלושים וחמש היתה דינה במותה. הותירה אחריה שתי בנות, בן, הורים ואחות – גלית. דינה קיבלה תעודת הוקרה וכבוד על שירותה בצבא הקבע.