וולמן, פנחס

בן ריזה וגבריאל. נולד בשנת תרנ"ו (1896) בברמצ'ה שבבסרביה. אמו נפטרה בהיותו תינוק. ב-1905, כשהיה בן 9, נהרג אביו בשעת פוגרום בעיר ברמצ'ה כשהשתתף כחבר בקבוצות "ההגנה העצמית". פנחס התחיל את לימודיו ב"חדר" ואחר כך המשיכם אצל מלמדים פרטיים ואצל רב העיר. בגיל 16 הצטרף לתנועת "צעירי ציון" וכעבור שנה, ב-1913, עלה לארץ-ישראל ועבד במושבות. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה חזר לבסרביה, התגייס לצבא והשתתף במלחמה. עם תום המלחמה התיישב באודיסה ושם עסק בפעילות ציונית. ב-1919 עלה שנית לארץ ונשלח לגליל העליון וביום י"א באדר תר"ף השתתף בהגנה על תל-חי. כשטרומפלדור נפצע פצעים אנושים התנדב פנחס לצאת תחת מטר יריות לכפר גלעדי, כדי להזעיק רופא. אחר כך הצטרף כחבר ל"גדוד העבודה" ועבד במגדל שבגליל התחתון. כעבור זמן עזב את הגדוד ועשה בעבודות שונות במושבות. ב-1926 נשא אשה גם היא חברת הגדוד ויצאו לעבוד בחיפה, בתל-אביב, בקיבוץ ובמושבה. כעבור זמן חזר שוב, עם אשתו, לגדוד והשניים הצטרפו לגבעת-החוצבים שליד מטולה. אחר-כך חזרו לפלוגה בירושלים ונקשרו לנקודה החדשה רמת רחל שהיתה מוקד להתנכלויות הערבים ועמדת-מגן החוסמת את נסיונותיהם לתקוף את יהודי העיר. ביום י"ז באב תרפ"ט (23.8.1929), יום לאחר פינוי הילדים והנשים מרמת רחל הותקפה הנקודה על ידי ערבים שהסתערו עליה ביריות מתוך מחבוא-סלעים שסביבה. פנחס היה בין המעטים שהגנו על הנקודה מתוך בניין הבטון היחיד שעמד בה. הוא עלה על גג הבניין חסר המעקה כדי להיטיב לראות את התוקפים ונפגע מכדור בבטנו. בשארית כוחותיו ירד מן הגג, וכעבור שעות אחדות מת מפצעיו בבית החולים "הדסה". הוא הובא לקבורה בהר-הזיתים. הניח אשה ובת. אלמנתו ציפורה נפלה ברמת רחל בימי מלחמת העצמאות.