וולך, אריה

בן אסתר ומשה, נולד ביום י"ד באלול תרפ"ד (13.9.1924) בעיר קוקלי, ווהלין (אז – פולין). בחודש ינואר 1926 עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בתל-אביב. לבו הטוב, דאגתו ועזרתו לזולת, נתגלו כבר בילדותו. אחרי סיום בית-ספר עממי והמחלקה למכונאות בבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין וחברות ב"נוער העובד", יצא להכשרה במסגרת הפלמ"ח. הוא השתתף באימונים ובמסעות ובעבודה חקלאית מסורה בעין חרוד, אפיקים, יגור ועוד. אריה סיים קורסים, הגיע לדרגת מ"כ והדריך בהצלחה מגויסים חדשים. בתקופת המרי השתתף בפיצוצים, בפעולה נגד מחתרות הפורשים, האצ"ל והלח"י, ובהעלאת מעפילים אל החוף. עם גרעינו יצא לחיי משק עצמאי בקבוצת "מגינים" בהרצליה, אך משהוטלה עליו המשימה נטה שכם לכך ונשא באחריות לעבודה ולביטחון המקום. בדרישותיו לסדר ולרצינות בעבודה ובשמירה היה תקיף ללא ויתורים, ולא פעם הפעיל את כוח גרונו עד לצרידות לשם השפעה על חבריו, שהיו משלימים לבסוף עם "עריצותו", כי מעשיו ואורח-חייו היו להם למופת. אריה הועבר עם חלק מהחבורה לעין זיתים, וגם שם מילא את חובתו כמפקד האזור מטעם ה"הגנה" ובאחריות משקית וביטחונית בתנאים קשים ביותר. הוא מילא תפקיד ארגוני ופיקודי בכיבוש ביריה ובהקמתה מחדש, ביום י"א באדר הידוע, לאחר שהצבא הבריטי כבש אותה כנקודת-הגנה בלתי-חוקית ושלח את כל חבריה למאסר. בגלל הצורך לעזור להורים, חזר העירה לעסוק במקצועו. משהתחילה מלחמת-העצמאות, למחרת החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, התייצב מיד לשירות בחטיבת "גבעתי". אריה השתתף בהגנת תל-אביב, בפעולות גמול, בטיהור הכפרים בסביבת העיר ובדרום והקפיד בכל תוקף שאנשיו לא ישלחו יד בביזה. עם זה היה קיצוני בשקידה על טובתם בדרכים כשרות עד כדי ויתור על המגיע לו עצמו. בחלוקת בגדים נתן להם לבחור את צורכיהם תחילה, על אף היותו מפקד, ולבסוף הסתפק בבגדים שלא לפי מידתו שנשארו. על כן נקרא בפי פקודיו "המפקד האהוב ביותר" והיו מוכנים ללכת אחריו ללא כל היסוס. אחרי חודשי עמל וחירוף-נפש בליווי שיירות, בעמידה איתנה נגד כנופיות ערביות וצבא בריטי ובפריצת הדרך לירושלים, סר הביתה לחופשה, ואם כי היה יכול להישאר בבית לחג- הפסח, חזר לפני החג לשירות, ואמר לאמו, ששידלה אותו להישאר: "וכי יכול אני להישאר בחג בבית וליהנות מכל טוב, בו בזמן שיהודי ירושלים סובלים רעב ומחסור?" הוא נשלח להדריך בקורס מ"כים בנתניה, אך משגברה הסכנה מצד הצבא המצרי לא יכול עוד "להשתמט בעורף". ומשלא הורשה לחזור אל החזית זייף את תעודת החופשה, והגיע אל גדודו, שעמד בקרבות מרים ועקובים מדם. בליל 2-3 ביוני 1948, במסגרת מבצע "פלשת", תקפו כוחות "גבעתי" את המערך המצרי ליד גשר אשדוד (גשר "עד הלום" כיום). ההסתערות נבלמה באש כבדה של האויב והכוחות נאלצו לסגת. ההתקפה נכשלה אמנם, אך אילצה את המצרים להיערך במקום ובלמה את התקדמותם צפונה. בקרב זה נפל, ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג. מפקדו אמר עליו: "גם במותו היה גיבור". לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן.