וולך, אפרים-פישל

בן זלדה ושמחה, נולד ביום כ"ו באדר ב' תרפ"ט (7.4.1929) בעיירה בילגוריי, פולין. למד ב"חדר" ובבית-ספר עממי פולני. בראשית מלחמת-העולם נהרג אביו ובראש המשפחה בת שש הנפשות יצאה האם מהעיירה השרופה לנדודים: אוקראינה – סיביר – אוראל – קזחסטן. בכל המקומות עבד הנער עבודה קשה, כדי להציל את האם והמשפחה ממיתת רעב. בסיביר עבד ביערות ובקזחסטן – בקולחוז רחוק מהעיר 120 ק"מ. הוא למד ללבן לבנים ועזר לאיכרים בבניית בתים ובכל עבודה במשק, ובכל אלה החזיק מעמד מתוך אמונה בעתיד ותקווה להיגאל. אחרי המלחמה חזרה המשפחה לפולין, לשטוטין, ופישל ושתי אחיותיו הצעירות ממנו נכנסו לקיבוץ-הכשרה של "בני-עקיבא", שם למד מסגרות. עם אחיותיו יצא למחנות תנועתו בגרמניה והצטרף לשיירת עליית הנוער הדתי שהפליגה ארצה באונייה "יציאת אירופה תש"ז", הלוא היא "אקסודוס" המפורסמת. הוא נטל חלק במאבקם של המעפילים על זכות היהודים לעלייה. משהוחזר עם המעפילים לגרמניה, שידלתו אמו שיחכה ב"קיבוץ" שהוקם במחנה בגרמניה עד שיוכל לעלות עם אחיותיו בדרך חוקית, אך הוא לא יכול היה לחכות והסביר לאמו כי עליו לעלות תחילה כדי להכשיר מקום לה ולכל המשפחה. בפברואר 1948 הגיע ארצה באוניית-מעפילים והתייצב מיד לשירות. לאמו כתב שהסתדר בעבודה. אפרים-פישל שירת בפלוגה דתית באחד הגדודים בחטיבת "אלכסנדרוני" והשתתף במערכות "המשולש הגדול", "המשולש הקטן", סביבות פתח תקווה, מגדל צדק, בית-נבאללה וכו'. הוא עוד הספיק להתראות עם שתי אחיותיו שהגיעו בינתיים לארץ, אך אמו כבר לא הספיקה לראותו בבואה, אלא רק לשמוע שנלחם בגבורה עד שנפל. במסגרת מבצע "חורב", נערך מבצע "חיסול" נגד "כיס פלוג'ה", שבו היתה נצורה חטיבה מצרית. ההתקפה נערכה על אגפו המזרחי של ה"כיס", באזור עיראק אל-מנשיה. כוחות "אלכסנדרוני" פרצו לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים ותקפו נגד ואילצו את כוחותינו לסגת. חלק מהכוח נלכד בתוך הכפר. בקרב זה נפל, ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948). נקבר בפלוג'ה. כעבור זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.