ווליץ, דן

בן ורה ואנטון, נולד ביום י' באדר א' תש"ג (15.2.1943) ביוגוסלביה. הוריו, ניצולי השואה, עלו לארץ בשנת 1948 והתיישבו בגדרה. דן למד בבית-הספר היסודי במושבה, והמשיך ללמוד בבית-הספר "אורט-ערב". בערב הוא השתלם במקצוע חשמלאות בניין, ובבקרים עבד. הוא אהב ספורט, כדורגל וכדורסל, ועסק בדיג. בחודש דצמבר 1962 התגייס דן לשירות בצה"ל. הוא עבר קורס נהגי רכב צבאי, ואת שירותו הצבאי עשה כנהג. אחרי שהשתחרר מן השירות הסדיר, חזר דן למקצועו כחשמלאי. כשפרצה מלחמת ששת הימים, הוא גויס. דן נפצע במלחמה, נפגע בעצם הירך, ושנים אחדות היה כושרו מוגבל. בשנת 1969, הוא חזר לשרת כנהג בצבא הקבע. לאחר זמן קצר, הוא עלה לדרגת רב"ט. במלחמת יום-הכיפורים גויס דן, והועסק כנהג רכב תחמושת. הוא המשיך לשרת כנהג בתקופות שבהן נקרא לשירות במילואים. במלחמת שלום הגליל הוא גויס והוצב בחיל-התותחנים, כנהג משאית תחמושת. ביום כ"ד בסיוון תשמ"ב (15.6.1982) הוטל עליו להוביל משאית עם תחמושת. היה ערב, הראות הייתה לקויה, כי המשאית נסעה באורות כבויים. דן עבר ליד הכפר קוק, מזרחית לאגם קרעון, בדרך צרה, כשמולו התקדם טנק. דן סטה לשולי הדרך, המשאית התהפכה ודן נהרג. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-הקברות בגדרה. הוא השאיר אחריו בן, אם ואחות. היו לדן עיטורים של שתי מלחמות, והוא נהרג במלחמה השלישית. שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו לאמו: "דן שירת בגדוד של חיל-התותחנים. הוא היה חייל מסור וחבר למופת"