וולוביץ, יצחק

בן ישראל ויפה. נולד ביום כ"ו בתשרי תרפ"ג 18.10.1922)) בקישינוב שבבסרביה. עלה לארץ בשנת 1934 והוא אז בן י"ב. סיים את לימודיו בבית-הספר המקצועי "מונטיפיורי" שבתל-אביב והחל לעבוד בבית-חרושת "לודזיה", וכן תמך באמו האלמנה. היה מסגר-מכני ומכונאי. חלום-חייו של יצחק היה הטיס ולו הקדיש את חייו. בעודו ילד בנה מודלים של אוירונים ובהתבגרו החל לדאות באויר וגאוות מועדון-הטיס היתה עליו. בימי מלחמת-העולם השניה התגייס לחיל-האויר הבריטי, אך שם לא ניתן לו לטוס, אלא עסק בייצור חמצן לטייסים. בנדודיו במדבר המערבי התכונן לבחינות-כניסה לבית-הספר לטייסים, ומשעמד בהן, אמר לאמו: "זהו היום המאושר בחיי". בתום המלחמה חזר לעבודה בבית-החרושת והמשיך להשתלם בטיס אזרחי. כעבור זמן קצר קיבל את הרשיון והתחיל לטוס. עם הקמת חיל-האויר הישראלי (דצמבר 1947) התגייס לשורותיו והיה בין ראשוני המתנדבים לחיל זה. במאי 1948 נשלח לחוץ-לארץ להשתלמות. בצ'כוסלובקיה גמר אקדמיה צבאית לטייסים ובתקופה ההיא עסק גם במשלוח נשק לארץ. בנובמבר 1948 חזר לארץ, עסק בסיורים באויר והמשיך להשתלם בטיס. נפל בשעת מילוי תפקידו ביום ח' בתמוז תש"ט 5.7.1949)) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק. אחרי נפלו הועלה לדרגת פקד-אויר.