וויסברוד, רבקה (ריבה)
בת איידל (עדינה) ויונה, נולדה ביום ט"ז באייר תרפ"ד (20.5.1924) בעיר פלניץ, פולין ולמדה בבית-ספר עממי. מילדותה היתה חברה בתנועת-הנוער "גורדוניה". עם פלישת הנאצים לפולין נכלאה עם משפחתה בגיטו לודז', וגם שם הוסיפה לפעול בענייני התנועה. בשנת 1944 העבירוה למחנה-עבודה בגרמניה. אחרי השחרור הגיעה לאיטליה ופניה מועדות לארץ. עד שהגיע תורה לעלות עבדה בקיבוץ-הכשרה. רבקה העפילה בעלייה ב' בספינה קטנה ורעועה והגיעה לארץ בספטמבר 1945. בארץ מצאה את אחותה היחידה שנשארה לה מכל המשפחה. למעלה משנה היתה חברה בקבוצת אבוקה שבעמק בית שאן, התאקלמה יפה ולמדה את השפה העברית. משם עברה לחיפה ועבדה בבית-חרושת לסריגה. רבקה היתה חברה פעילה במשמרת-הצעירה של מפלגת פועלי ארץ-ישראל, והחיים הציבוריים בארץ עניינו אותה מאוד. שנה אחת היתה חברה ב"הגנה". לאחר פרוץ מלחמת-העצמאות הוצבה באחד מגדודי חטיבת "עודד". בחטיבה עברה קורס- חובשות ונשלחה למחניים ולצפת. בצפת היתה חובשת-הפלוגה. בתפקידה כחובשת עשתה הרבה להקלת סבלם של הפצועים, עודדה את רוחם והשפיעה עליהם אור וחום נפש. כך נתחבבה ביותר על כל חבריה. רבקה עבדה בבית-החולים "הדסה" בצפת. אך לא הסתפקה בכך ואחרי עבודתה בבית-החולים היתה יוצאת לשמירה בעמדות, כפי שאמרה לאחותה: "לא נרשה שכאן יהיה לנו גיטו שני…" בליל כיבוש עין זיתון הערבית עמדה בעמדה הקיצונית של צפת. כדור חדר לעמדה והיא נפגעה בפניה ונפלה – מספר ימים לפני שחרורה של העיר – אור ליום כ"ב בניסן תש"ח (1.5.1948). רבקה הובאה למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בצפת
