בן ליליה וסלומון. נולד ביום י"ב באדר תשמ"א (18.3.1981) בחיפה. התגורר כל חייו בקריית ים. מיכאל נולד בחודש שביעי, פג, במשקל נמוך מאוד. הוא היה לקוי למידה והשיג כל דבר בעזרת כוח רצון והשקעה רבה מאוד. ראשית לימודיו של מיכאל הייתה בבית הספר היסודי "עלומים" שבקריית ים, משם המשיך לבית הספר התיכון המקיף "רודמן" שבעיר ולמד שם שנה, לאחר מכן שהה שנה בפנימיית "הדסה נעורים" שבעמק חפר ולבסוף עבר לפנימיית בית הספר התיכון המקיף "מאיר שפיה" הסמוך לזכרון יעקב, שם הוכשר בלימוד גידולים חקלאיים. כאוהב טבע, צמחים ובעלי חיים שאב הנאה רבה מלימודים אלה. מיכאל (מיקי) היה בחור חם, נפלא ואוהב. הוא ייחד זמן ומאמצים רבים ללימודיו ושאף תמיד למצוינות. מוריו זוכרים אותו כתלמיד חרוץ, שקדן ומשקיען. חבריו מעידים כי היה אדם טוב עם לב זהב אשר ידע לפרגן ורצה לעזור לכל סובביו. בנערותו, במשך כחמש שנים, התנדב ל"משמר האזרחי". בחיק משפחתו תמיד תמך וסייע בעת הצורך. גם בתקופות הקשות ידע להיות חזק ואמיץ ועזר בכל צרה. בעת לימודיו ב"מאיר שפיה" יצא מיכאל לסיור בפולין. ממסע זה חזר עמוס רשמים, בוגר ומודע, והביע את אהבתו למולדת. משסיים שתים-עשרה שנות לימוד המשיך מיכאל ללמוד כעתודאי במכללת "הכפר הירוק", והוכשר כהנדסאי בתחום מכונאות רכב. עם גיוסו לצה"ל, ב-19.6.2001, הוצב בחיל החימוש כפי שרצה, ועבר הכשרה בת שלושה חודשים בבה"ד 20 כמכונאי מג"ח. לאחר הקורס שובץ לסדנת ישי של יחש"מ (יחידת חימוש מרחבית)- יחידת אחזקה של חימוש ואמצעי לחימה. למיכאל הייתה מוטיבציה גדולה לשרת בתפקידו, ועם הגיעו ליחידה התאקלם במהירות. מסירות לעבודה הייתה מרכיב מרכזי באישיותו והוא גילה יחס רציני, עניין והתמדה. עם הזמן צבר ניסיון, למד והפיק לקחים מטעויותיו, וכך הלך והשתפר. מפקדיו מעידים כי היה חייל למופת, ממושמע ונאמן, אשר תרם ועזר לחבריו ביחידה בכלל ובמחלקתו בפרט וביצע את משימותיו במלואן ועל הצד הטוב ביותר. מיכאל התנדב ללא הרף לכל משימה, גם אם היו סיכונים בצדה. כך, למשל, ביקש לצאת לחוליית תיקונים ביחידות הלוחמות. הוא היה מרוצה מאוד מהיחידה ששירת בה, מהמפקדים ומהחברים, היה אהוב על כולם ולא פסק לחייך. אף כי היה אדם מופנם השתלב היטב, ובהפסקות ובשעות הערב היה חלק מהחבר'ה. חבריו יודעים לספר כי היה ידוע כמסג'יסט מספר אחד ביחידה. בזמנו הפנוי עסק מיכאל במחשבים והתאמן בג'ודו. בצעירותו התגלה ככישרון גדול בנגינה בגיטרה, אך כדרכו הצטנע ולא הרבה לנגן בפני חבריו ליחידה. אך היה והגיעה לידיו גיטרה של אחד החברים, ישבו כולם סביבו בערב לאחר יום קשה של עבודה, מיכאל מנגן והחברים שרים, נפעמים מנגינתו. לכל אורך שנות חייו סייע מיכאל ככל האפשר למשפחתו. ניתנה לו אפשרות לעבור ולשרת ביחידה קרובה לביתו, אך הוא סירב עקב אהבתו לתפקיד, ליחידה ולחייליה. לפני שנהרג, היה מועמד לקבל את התואר "חייל מצטיין". ביום כ"ח בניסן תשס"ב (10.4.2002) עשה מיכאל את דרכו לבסיס באוטובוס "אגד" בקו 960. האוטובוס יצא מצומת הצ'ק פוסט שבחיפה לכיוון ירושלים. בשעה 07:00, בצומת יגור, פוצץ עצמו באוטובוס מחבל מתאבד שנשא על גופו חומר נפץ. עשרות בני אדם נפגעו, שמונה נהרגו, ובהם מיכאל. עמו נפלו: רב-סמל ראשון שמעון סטולקול, רב-סמל שלומי בן חיים, רב-סמל ניר דניאלי, רב-סמל זאב חניק, רב-שוטר קרן פרנקו, רב-שוטר נועה שלמה והאזרח אבינועם אלפיה. מיכאל היה בן עשרים ואחת שנה ו-21 ימים בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין שבצור שלום. הותיר הורים ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. הספידו מפקד הסדנה, רב-סרן מיקי אביטן: "מיכאל, בתקופת שהותך עמנו התברכנו מכישוריך. תמיד היית הראשון להתנדב לכל משימה, לקפוץ לחוליה לעבודה ביחידות הלוחמות. תמיד ידעת לעזור לחבריך גם ברגעים קשים ובעתות מצוקה. בטוב לבך הרב דאגת לשוחח ולחלק חטיפים לחבריך שבעמדות השמירה כדי לעודד את רוחם. בכל הזדמנות השמעת את נגינתך שערבה לאוזנינו, ובמלאות עשרים ואחד אביבים נקטפת מאתנו. יכולת למידתך הייתה גבוהה מאוד והבאת את יכולתך המקצועית למיצוי מקסימלי ובצורה הטובה ביותר. "מיכאל – מ – מלאך שירד מהשמים והגן על כולם / י – יכולת נתינה, נדיבות ואחריות / כ – כל יד בו וידו בכול / א – אהוב על כולם / ל – לעולם מלבנו לא יישכח. "מיכאל יקר, נראה שאלוהים אכן לוקח אליו את הטובים ביותר כי כזה היית ואת חותמך טבעת חזק בתוכנו. שתהיה נשמתך צרורה בצרור החיים, שמור עלינו מלמעלה ואנו נשמור את זכרך." נשא דברים מפקד המחלקה, רב-סמל בכיר יואב אלחדד: "כשאני חושב שצריך לדבר עליך בלשון עבר וצריך להספיד אותך, מיכאל, קשה לי מאוד. מיכאל היה חייל למופת ואדם שקט, אהב לעזור לזולת וכל מה שהיה מוטל עליו היה עושה בצורה הטובה ביותר ובשמחה, והלוואי וירבו חיילים כמותו. אמרו לי פעם שרק הטובים הולכים, ועכשיו התברר לי שזה נכון, כי רק לפני שלושה שבועות איבדתי את בן אחותי, בפיגוע בדרך לבסיסו שבנצרת, ועכשיו אני צריך להספיד את החייל שלי, וכמו במצעד של מלאכים הצטרפת גם אתה לחבורת הגיבורים והטובים שם למעלה. אני מאמין באמונה שלמה שנוכל לחיות במדינתנו בשקט ובביטחון, נוח על משכבך בשלום."
