וויינשטיין, ראובן (רודולף)

בן חיה-עטל ואחיעזר. נולד ביום ו' בתמוז תרע"ו (7.7.1916) בעיר לבוב, פולין (אז – אוסטריה), בן למשפחה ציונית ותיקה. אביו היה אחד ממעוררי התנועה הציונית בחוגי אנשי-ההשכלה ובעלי- המקצוע. ראובן התחנך ברוח ציונית מילדותו והיה חבר בתנועת "הנוער הציוני". בינואר 1936 התיישב בירושלים, עבד בפקידות, ורכש לו השכלה גבוהה. אביו, אחיו ואחיותיו שנשארו בגולה נרצחו על-ידי הנאצים זמן קצר אחרי פלישתם ללבוב. מטעם ה"הגנה" שירת ארבע שנים בין השנים 1938-1942 כנוטר בירושלים ובין השנים 1942-1946 כפקיד במחלקת-החשבונות של הצבא הבריטי ואחר-כך עבד כפקיד במחלקת-הקרקעות של ממשלת המנדט. ראובן נשא לו אשה ולזוג נולדו שני ילדים. בגלל תנאי הזמן עמדו רבות משנות חייו בסימן הצבאיות, אך הוא היה בעל נטיות רוחניות מובהקות ואוהב-שלום. חבריו הרבים קראו לו בכמה כינויי-חיבה: אושה, אונייה, רודי, רודק. כחבר ותיק ב"הגנה" התייצב בנובמבר 1947 לשירות העם והיה בין מגיני ירושלים הנצורה. בקרב על נוטרדם, ביום ה- 24.5.1948 נפצע פצעים אנושים והועבר לבית- החולים "הדסה", שם נותח. ראובן נפטר ביום המחרת ט"ז באייר תש"ח (25.5.1948) ונקבר בשייח'-באדר. השאיר אחריו אישה – ויטה, בן – אפרים, ובת – עדנה. ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.