וודקה (דקל), אדם

אדם (אבי), בן שרה ומשה, נולד ביום כ"ז בשבט תשי"ב (23.2.1952), בליגניץ שבפולין, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1957. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם דוד רמז בבני-ברק, והמשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון "עמל" על-שם מקס פיין בתל-אביב, במגמה לחרטות ולמסגרות מכנית. אבי היה תלמיד חרוץ ושקדן, הצטיין במקצועות הריאליים, הרבה לסייע לחבריו בלימודיהם והיה אהוב על מוריו. הוא היה חובב ספורט ועסק בתחומים רבים – בצלילה, בשחייה, ברכיבה על סוסים, בהיאבקות ג'ודו ובאתלטיקה קלה. הוא קרא הרבה ובעיקר נלהב היה לדברי שירה ולספרי מדע, הקדיש הרבה מזמנו הפנוי לפיסול בחימר וליצירת מעשי אמנות. הוא אהב מאוד בעלי-חיים ובימי שירותו בצבא גידל כלב וחתול עזובים שמצא. אדם היה אופטימי, עליז ובעל חוש הומור, והרבה להתלוצץ ולהתבדח. תמיד היה שמח בחלקו, לא קינא ולא התאונן, והסתפק במה שניתן לו. הוא היה חברותי וקל להתיידד, אוהב חברה ומכניס אורחים וטוב-לב עד מאוד. נדיב-לב היה, ידו יד פתוחה ומעודו לא סירב לסייע ולהושיט עזרה לפונים אליו, אפילו היה הדבר כרוך במאמץ ובקושי. תמיד נמצאו בפיו דברים מרגיעים לידידיו ועצות טובות. הוא רחק מריב וממדון, ועשה ככל שיכול להשלים בין חבריו. הוא היה ישר-דרך וגלוי-לב, איש-אמת ובעל-מצפון, זריז כפיים ונמרץ ועשה את מלאכתו באמונה. להוריו היה בן נאמן ומסור ורחש להם כבוד רב. אדם גויס לצה"ל בתחילת מאי 1970 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנקי "פאטון". הוא היה חייל טוב וזכה לשבחים רבים מפי מפקדיו, על שהיה אחראי ומסור לתפקידו ועל שדאג לחייליו והיה מקובל עליהם. במזגו הטוב ובסבילותו שימש דוגמה לחבריו. על חלקו בפעילות מבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". כשנעדר מהבית זמן ארוך השתדל שלא להדאיג את הוריו והרבה לכתוב להם מכתבים ולהתקשר לעתים מזומנות. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), נפל אדם בקרב בציר "חמוטל", שבגזרה המרכזית. הטנק שלו נפגע פגיעה ישירה והוא נהרג במקום. תחילה נחשב כנעדר ואחרי-כן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אדם היה חייל למופת ובקרב נהג באומץ לב ובהקרבה".