ווגמייסטר, יצחק

יצחק, (איצ'ו), בן צפורה ויעקב, מניצולי השואה, נולד ביום כ"ו בסיון תש"ז (14.6.1947) בשצ'צ'ין שבפולין ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תש"י (1950). הוא למד בבית-הספר היסודי "גאולים" בקרית-ביאליק, ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון בקרית-חיים. איצ'ו היה ילד ממושמע ואוהב חברה. לאחר שעלה עם משפחתו ארצה, הסתגל מהר לסביבה החדשה. מילדותו הצטיין בטוב-לבו. נכונותו לעזור לכל אדם ולהתחלק בכל אשר לו הביאוהו לא פעם לידי סכסוכים עם הוריו, על שאינו חושב כלל על עצמו ואת כל מרצו וזמנו הוא מקדיש לחבריו. לאחר שתי שנות לימוד בבית-הספר תיכון, החל ללמוד בחיפה בקורס ערב לפקידות, אך לא סיים. איצ'ו אהב מאוד לצייר ובשעות הפנאי היה יושב וממלא דפים, קורע אותם ומצייר שוב, עד שהציור השביע את רצונו לחלוטין. ציורים רבים משלו, ובהם עבודות שלא סיים, נותרו במגירות שולחנו. איצ'ו אהב לבלות וליהנות מהחיים והיה סמל לחדוות-הנעורים. הוא אהב להשתובב ונודע בתעלוליו וכל חבריו אהבוהו על עליצותו. מטבעו היה אופטימי, בעל אופי נוח וניחן בחוש הומור מצוין. עם זאת, ידע להתייחס ברצינות לדברים הדורשים רצינות ובגרות. יצחק גויס לצה"ל במחצית מאי 1965 והוצב לחיל השריון, כפי שביקש. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון", הוצב כתותחן טנק "סנטוריון" בגדוד שריון. לאחר שהשתלם בקורס מפקדי טנקים, הוצב באותו גדוד כמש"ק טנק. כעבור זמן עבר קורס הסבה למש"קי נ"ט, נקבע כמש"ק נ"ט 90 מ"מ והוצב בתפקיד זה לגדוד אחר. כמש"ק נ"ט השתתף במלחמת ששת הימים ולחם באזור המרכזי בסיני. לאחר שסיים את שירות החובה, נשאר איצ'ו בצבא בתנאי קבע עוד חצי שנה ותרם את חלקו לבניית קו המוצבים על גדות תעלת סואץ. לאחר שסיים את שירותו הסדיר, עבד איצ'ו ב"סולל בונה" במפרץ חיפה ומשנת 1971 עבד כמכונאי דיזל במכון הדיזלים של רכבת ישראל בחיפה. בשנת 1971 נשא אישה והקים בית בישראל. בשירות מילואים הוצב כמש"ק טנק בגדוד שריון. לדברי מפקדו הישיר, היה איצ'ו חייל ממושמע ומסור המוכן לבצע כל משימה שתוטל עליו. גם חבריו עמדו על אופיו הטוב, על רצינותו ועל נכונותו תמיד לעזור. בערב יום הכיפורים חזר יצחק משירות מילואים ברמת-הגולן וסיפר על המתיחות שם, אך הוסיף שצה"ל ערוך ומוכן. כשפרצה המלחמה נקרא לחזור ליחידתו, שנערכה לקרבות הבלימה נגד הסורים, והשתתף בקרבות שריון עזים באזור אל-על. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), כשהיה במרחק קילומטר אחד מאל-על לעבר רמת-מגשימים, נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה מטיל ויצחק נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו אישה בהריון ובת (בתו השנייה נולד לאחר שנפל), הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "יצחק ביצע את כל המוטל עליו במסירות ובאחריות רבה".