ודל, אליהו

אליהו, בן אילה וגדעון, נולד בתל-אביב ביום ל' בשבט תשי"א (6.2.1951). הוא למד בבתי-הספר "הכרמל" ו"הבונים" עד לשנתו האחת-עשרה. באותה תקופה עבר עם הוריו להתגורר בקנדה, שם סיים את חוק לימודיו ועשה את בחינות הבגרות. כל שנות שהותו בחוץ לארץ, חיכה ליום בו ישוב ארצה. כפיצוי מזער הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" המקומית, והיה אחד מפעיליה הנמרצים ביותר. כמו כן עסק הרבה בספורט – השלים קורס צלילה, עסק בסקי-קרח, סקי הרים והוקי קרח, ואף עבר קורס צניחה. לאחר שעמד בבחינות הבגרות, החל ללמוד תכנון ערים וארכיטקטורה באוניברסיטת מגיל המקומית, אך געגועיו לארץ גברו, ומכיוון שהיה בוגר דיו כדי להחליט על מעשיו, קם ועלה לארץ על דעת עצמו. בארץ קיבל דחייה מהשירות הצבאי ויכול היה להמשיך את לימודי הארכיטקטורה בטכניון, אך הוא רצה למלא את חובתו ככל בני גילו, על כך דחה את המשך הלימודים וביקש להצטרף לשורות הצבא. אליהו גויס לצה"ל במחצית ינואר 1973 והתנדב לנח"ל. את תקופת השל"ת עשה בקיבוץ "השומר הצעיר" רבדים. בשל נסיונו בצניחה, התקבל ליחידת טירוני צנחנים. ספרו עליו חבריו ליחידה: "אלי אמנם היה נחבא אל הכלים מטבעו, אך מעשיו היו רבים. הוא הצטיין באירועי הספורט והיה נאמן מאד לעבודת היום-יום". כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, עדיין היה ביחידת הטירונים. ביום י"ז בתשרי תשל"ד (13.10.1973) נפגע בתאונה ונפל באיזור נחל שורק, בדרך למסמיה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם ואחות. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז משה דיין: "אליהו היה חייל מסור וחבר נאמן. הוא היה אהוד על מפקדיו ועל חבריו לנשק;" כתב מפקדו: "אלי היה אהוד ומקובל על חברי יחידתו וכן על חברי משק רבדים, בו שהה במסגרת שירותו בשל"ת. תוך זמן קצר הצליח להיקלט במסגרת החדשה".