וג, יעקב (יקי)

בן נטי והרמן, נולד ביום כ"ב בתשרי תרפ"ד (2.10.1923) בעיר קלוז' (קלוזנבורג), טרנסילבניה, רומניה. התבגרותו חלה בזמן שהשלטון הרומני חיסל את בתי-הספר העבריים וחינוכו העממי והתיכוני היה ברומנית ובהונגרית (שפת אמו). אך בעודו נער מצא מאליו את הדרך לתנועת "השומר הצעיר" וכשעלה ארצה בשנת 1941 הצטרף לחברת-הנוער בקיבוץ מרחביה. בארץ התחנך חינוך עברי חדש ברוח תנועתו. יעקב הכשיר עצמו בעבודת הפלחה והשפיע על חבריו ממסירותו לרעיון ולעבודה. הוא עבר תקופת השתלמות בקיבוץ גן שמואל ומשחזר התמסר עוד יותר לכל עבודה, גדולה כקטנה, בפלחה לכל סוגיה, בידים ובמכונות – עד שהטילו עליו, למרות שהיה צעיר ועולה חדש, את ריכוז עבודות הפלחה בקיבוץ הוותיק, והישגיו התבטאו בחיסכון ימי-עבודה רבים. יעקב בנה לו קן-משפחה בקיבוץ, אך משגויס לפלמ"ח ראה רק לעתים רחוקות את אישתו ובנו הפעוט ואת משפחת-הקיבוץ הגדולה והתמסר כולו לשירותו החדש וגם בו הנהיג – בעלותו בפיקוד דרגה-דרגה עד שהיה למפקד פלוגה – את יסודות המשמעת, המסירות לשירות והחברות, כמו בעבודתו בקיבוץ. בחורף תש"ח שירת עם פלוגתו בהרי-יהודה. מאנשיו (ביניהם גם מגויסים חדשים) תבע את המקסימום וחינכם לכך, ואת טובתם דרש בתוקף מהפיקוד הגבוה. היה מפקד הקו לליווי שיירות בדרך ירושלים-השפלה, השתתף בפעולת "נחשון", הצטרף עם פלוגתו לגדוד החמישי של הפלמ"ח והשתתף בקרבות נגד הלגיון הערבי. הועבר לפקד על פלוגת משוריינים בחטיבה 7, שהוקמה במחצית השנייה של מאי 1948. לאחר כישלון ההתקפה הראשונה על לטרון יצאה החטיבה להתקפה נוספת על מתחם הלגיון, בליל 30-31 במאי. יעקב היה מפקד כוח הזחל"מים שנועד לכבוש את משטרת לטרון. הכוח פרץ לחצר המשטרה, אך כאן נתקל באש כבדה של האויב, ומשרבו הנפגעים וכוח החי"ר שאמור היה לסייע בכיבוש התעכב, ניתנה הפקודה לסגת. בנסיגה שקד יעקב על הוצאת כל הפצועים, ומשנפצע גם הוא בחזהו הוסיף לרוץ מפצוע לפצוע וקרא: "מי שיכול – יסתלק. אותי תשאירו כאן". אחד הנהגים תפסו בזרועותיו ואמר להשכיבו על הזחל"ם למרות פקודותיו, אך כעבור רגעים אחדים מת. יעקב נפל אור ליום כ"ב באייר תש"ח (31.5.1948). אחרי נופלו הוענקה לו דרגת סרן. זכרו הועלה בחוברת "ששה שנפלו" שהוציא קיבוץ מרחביה לזכר ששת חבריו שנפלו בקרבות מלחמת-העצמאות. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.