וגה-גרסיה, דיאגו-דניאל
בן ברוך ורחל. נולד ביום ז' בטבת תשט"ו (1.1.1955) בולפריסו שבצ'ילי. סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר שבעירו ואחר- כך עבר ללמוד בבית-ספר תיכון. תמיד הצטיין בלימודיו והשיג ציונים גבוהים בבחינות השנתיות. מטבעו היה טוב-לב, נוח-לבריות ואהוב על כולם. חבריו הרבים אהבו אותו וביקשו את קרבתו וידידותו. היה לו כישרון ספרותי והוא אהב לכתוב סיפורים רומנטיים ואף זכה בפרס, מטעם בית-ספרו, על כמה מעבודותיו הספרותיות. הוא הרבה לקרוא ואהב להאזין למוסיקה. לאחר שלוש שנות-לימוד בבית-הספר התיכון, החליט לעלות ארצה. בשנת 1972, והוא בן שבע-עשרה, עלה דיאגו ארצה ומשפחתו נשארה בצ'ילי. הוא הצטרף לקיבוץ מגידו, שם חי אחיו, והתחיל ללמוד עברית באולפן הקיבוץ. בד-בבד עם לימודיו עבד ברפת ובלול. הוא אהב את חיי-הקיבוץ, התאקלם בחברת המבוגרים והפיק הנאה וסיפוק מתרומתו ליצירה ולבנייה בקיבוץ. במכתבים הרבים להוריו בצ'ילי הרבה לשבח את הארץ, את אנשיה ואת אוירת היצירה והשותפות שבה, אולם הריחוק ממשפחתו גרם לו געגועים וציפייה לעליית משפחתו ארצה. דיאגו גויס לצה"ל בסוף יולי 1973 והתנדב לנח"ל מוצנח. לאחר הטירונות עבר לבית-הספר לשריון, השתלם בקורס-מקצועות והיה לתותחן-טנק. הוא היה חייל טוב, אהוב על חבריו ומקובל ביחידתו. יחד עם חבריו עבר אימונים במסגרת החיל והשתלם במקצועו כטנקאי. בשנת 1974 נשא לאישה את חברתו בטינה, אתה שאף לבנות בית ולהקים משפחה בישראל. ביום ו' בטבת תשל"ה (20.12.1974) נפטר דיאגו בזמן שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין שבקיבוץ מגידו. השאיר אחריו אישה, הורים, אח ושלוש אחיות.
